top of page

הציור הרוסי כאוונגרד למהפכה קומוניסטית

הציור הרוסי בגלרית טראטיאקוב


ואם תרצו לחוות את החוויה במלואה

במסע בתוך גלריית טראטייקוב שבמוסקבה

אז הצטרפו אלינו לטיולי האיכות שלנו לרוסיה

רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפיים

טיול מאורגן לרוסיה

טיול מאורגן למוסקבה וסנט פטרבורג



מעקב אחר האומנות ברוסיה עד המאה ה-16 יביא אותנו להבנה עד כמה הייתה רוסיה רחוקה מהתפתחות האומנות שאיפיינה את מערב אירופה באותו פרק זמן . בפירנצה כזכור כבר עבדו גדולי אומנים כליאונרדו ד-ווינצי [1452-1519 ] , מיכאל אנג'לו גדול תקופת הרנסאנס [1475-1564] שבין יצירותיו הגדולות : הפייטה היפה, פסל משה, פסל דוד, ועוד. ואף תלמידו הצעיר רפאל האגדי [ 1483-1520] האמן שישב בחדרו הסמוך בו עבד מיכאלאנג'לו שעה שצייר את תיקרת הקפלה הסיסטינית והציץ למסטר הגדול בשיאו, לימים רפאל עצמו שסוגר עבורנו תקופה מושלמת באומנות של הרנסאנס בשיאו , יתרום כמה יצירות מופת ענקיות: כמו ציורי הלוגיה בותיקן [שהעתק שלה נראה באחת התיקרות של מוזיאון ההרמיטאז מתקופת יקתרינה הגדולה] ואת הציור הענק שלו "אסכולת אתונה" [1509-1510] . יצירות אומנות אלו כולן מאפשרות ביטוי מושלם למושג האומנותי פיגורה סרפנטינה , תלת מימדיות, ריאליזים, הבנת המרחב, עומק תלת מימדי של חלל מצוייר .




Logge di Raffaello vatican roma [1519]

ברוסיה של המאה ה16 ההבנה והיכולות האומנותית היו רחוקים שנות דור מההבנה והיכולות האומנותיות אליה הגיעו אומני המערב . עבודות האומנות ברוסיה כללו ציורי איקונות בלבד. [ציורי דתי המכסה את קירות הכנסיה הפראבוסלאבית-ביזאנטית] , הנושאים היו דתיים , והאומנים ציירו איקונות בהן יופיעו נושאי דת החל ממריה והתינוק, ישו, מלאכים וכיוצ"ב . הציורים נעדרו מושגים אומנותיים שכבר מזמן היו נחלת אומני המערב : האיקונות חסרות תלת מימדיות , אין בהם נפח , אין בהם דבר הקשור לביטוי מרחבי או הבנת המרחב, פרספקטיבה נעדרת כלל מהציורים הללו . הציור האיקוני שטוח עם דמויות מוארכות הרבה יותר מכפי שדמות אדם תופיע במציאות, מצויירים על עץ עם מנעד של 3-4 צבעים [אדום, כחול, זהב ומעט ירוק] במידה רבה אומנות רוסיה של המאה ה-16 לא חצתה את התפתחות האומנות המדייבלית במערב ואולי עוד רחוק מכך . נעיף מבט לדוגמאות שהבנו להלן ונקבל המחשה ממשית של ענין זה .


ציורים ממערב אירופה אמצע מאה 15 -16 :



ציורי רוסי תחילת מאה 16 איקונות של האם והילד , מלאך ומריה האם

איקונות - דתיות גלרית טראטיאקוב .


המהפך הגדול באומנות הרוסית - בית הספר לאומנות של פטר הגדול


כשפטר הגדול , הצאר הרוסי המהולל לבית רומנוב , עלה לשלטון ברוסיה [ 1698-1725] הוא מצא רוסיה ארכאית הן מבחינת אומנות הן מבחינת הלבוש . פטר הגדול שביקר בגרמניה בהולנד וצרפת נשא עיניו למערב .

הוא רצה לנטוש את כל מה שאפיין את הארכאיות הרוסית לכך תהיה השפעה עצומה על מה שיקרה בעולם האומנות כמו בכל יתר תחומי החיים.


בית הספר לאומנות באסכולת פטר הגדול:

תחת אסכולת בית הספר לאומנות שהקים פטר הגדול הוא מימן מילגות לציירים הרוסיים ושלח אותם ללמוד באירופה המערבית. אמנים צעירים נשלחו לאיטליה, גרמניה, הולנד ועוד על מנת ללמוד את רזי אומנות המערב ובעיקר את ההישגים שצברו האומנים הגדולים של איטליה . לאחר שהם ישובו יחלו את המהפך בתחום הציור והאומנות ברוסיה שביטויו הגדול יגיע במהלך המאה ה-18.

את ההשפעה וההתפתחות של האומנות הרוסית בעקבות כך ו אנו נציג בפניכם דרך קירותיה של גלריית טראטייאקוב שבמוסקבה בירת רוסיה .

אך האם לשם כך כינסתי אתכם בבלוג זה, האמת היא שלא, יש ענין רב לחובבי אומנות לעקוב אחר ההתפתחות של אומנים במדינה מסויימת , אך האמת לאמיתה שמטרתי בבלוג זה היא גדולה מעבר לכך.


המטרה המרכזית המונחת לפתחי כאן הוא לבחון את התפתחות הציור הרוסי ולשקף עבור הקורא , כיצד ברוסיה שבה עד המאה ה19 רוב העם הוא אנאלפבתי, ושעד 1864 - ימי הצאר אלכסנדר השני ,עדיין רוב אוכלוסית רוסיה היו צמיתים לבעלי אחוזות ולאצולת דם כחול זאת בשעה שבעולם המערבי זכויות פרט הושגו כבר ב1789 [ימי המהפכה הצרפתית ] . ציירים , אומנים , כמו גם חבריהם הסופרים , הפכו לאוונגארד מהפכני שיהיה בסיס חזק מאוד לבואה של סיום שלטון הצארים ברוסיה ולמהפכה הבולשביקית . במעבר דרך חדריה של גלריית טראטיקוב יש מי שיביט בתמונותיה בדרך הפשוטה של התפתחות הציור הרוסי, אך עבורנו כאן המטרה היא הרבה מעבר לכך - אנו נשקף עבור הקורא כיצד שלב אחר שלב קירות הגלריה מרמזים לנו על בואה של מהפכה חברתית - אמנים , ציירים, וסופרים יחד כדוגמת פושקין [שכתביו ששימשו את מרד הדקמבריסטים נגד הצאר ניקולאי הI מלאים ברמזים נגד שלטון הצארים דוסטויבסקי [שנשפט למוות בגין כך שדיבר בגנות הצאר אלכסנדר הראשון ונשפט למוות בעונש שהומתק אחר כך לגלות בסיביר] ניקולה גוגל שבספרו הגדול הנפשות המתות -משקף מציאות חברתית צינית ברוסיה של המאה ה-19, ביטאו בכתביהם את מה שביטאו תמונותיהם של חבריהם הציירים לאומנות ובראשם ציירים כגון פדטוב, פוקירב ואחרים.- הציירים בקירות הגלריה מראים לנו כי ציוריהם לא פחות מאוונגארד למהפכה ממשמשת ובאה.



ברשימת האומנים שנציג כאן יהיו עבודותיו של אורסט קיפרינסקי, ברולב , פדטוב, ואסילי , פוקירב, איונוביץ , רפין, שישקין , יצחק לוויתן ועוד רבים אחרים .

אז בואו נצא לדרך:


אורסט קיפרינסקי 1782 - 1836 יחוס: בן מחוץ לנישואים של בעל אחוזה[מחצית שניה מאה 18 -תחילת 19]

Orest Kiprinski -self portrait

אורסט קיפרינסקי - גדול ציירי הפורטרטים של רוסיה במחצית שניה שלהמאה ה 18 ברוסיה, שיוך " אסכולת פטר הגדול אומן שקיבל את המימון של פטר הגדול, מבין האומנים שנסעו לאיטליה ללמוד אומנות . מהלך חייו של קיפרינסקי למשל מלמד אותנו על השהות הארוכה והמעורבות שהייתה לו באיטליה ואת ההשפעות נראה בציוריו .


על האומן: צייר רוסי, בין טובי ציירי הדיוקנאות באמנות הרוסית ואולי יש לומר הטוב שבהם שבמידה רבה האפיל על אומני דיוקנאות רוסיים "מבריקים" בני תקופתו . מה שהעמיד את הפורטרטים שלו ברמה אחת מעלה. קיפרינסקי נולד בכפר ליד סנקט פטרבורג, היה בן מחוץ לנישואים של בעל אחוזה מקומי. ב- 1788 החל ללמוד בבית הספר לציור. ב- 1803 סיים את הלימודים והחל לצייר דיוקנות. בשנת 1816 עבר לאיטליה, הוא התגורר באיטליה במשך 6 שנים וב- 1826 חזר לרוסיה .

במשך השנים קיפרנסקי ראה את עצמו כצייר של תמונות אשר עסקו בנושאים היסטוריים, אך תמונותיו בתחום זה לא זכו להצלחה, לעומת זאת הדיוקנאות שלו היו מפורסמים מאוד.

לאחר מספר שנים ברוסיה, הוא חזר לאיטליה, ביולי 1836 הוא התחתן עם אנה-מריה פלקוצ'י. לצורך הנישואים הוא עבר לקתלויות.

מספר חודשים לאחר החתונה, חלה קיפרינסקי בדלקת ריאות ונפטר ברומא ב-17 באוקטובר 1836 . הוא נטמן בסנט אנדראה דלה פראטה. ללא ספק העולם כולו והציור הרוסי בכללו הפסידו את אחד האומנים הדגולים טרם זמנו.


קיפרינסקי - מסטר פיס בגלריית טראטייאקוב- דיוקן של גדול סופרי רוסיה אלכסנד פושקין , [הדיג ודג הזהב, בוריס גודונוב, פרש הברונזה, השבוי מקאווקאז, רוסלן ולודמילה ועוד] כשהסופר הרוסי הדגול ראה את הפורטרט שצייר קיפרינסקי הוא העיר את ההערה שאמרה הכל על אומנותו הגבוה של קיפרינסקי : " אני מסתכל במראה והמראה מחמיאה לי" בבפורטראט של אלכסנדר פושקין , קיפרינסקי מצליח לבטא באמצעות מכחול את מוצאו המעורב של פושקין , את מבטו החודר, שערותיו הפרועות וברק עורו -ריאליזם מוחלט .

עוד אחת מן היצירות הנפלאות של קיפרינסקי הוא הציור - קוראי העיתון מנאפולי שלפניכם .


ככל שנביט בציורי הפנים של קיפרינסקי אנו נוכל לראות את הגאונות שלו בציורי פורטרטים הדמויות הן חיות ממש ריאליסטיות עד כדי כך שנחחוש שהאדם עומד לידנו, מבט העיניים החודר ,החדות המדהימה של כל פרט בפנים, השיער ,הגבות נותנים את התחושה שהינה אפשר לגוע בדמות חיה , ההברקה המיוחדת הזו היא שזיכתה את קיפרינסקי בתואר הגאון בתחום ציורי פורטרטים . וזו גם הסיבה שבני דורו חשו שהוא שם אותם בצל בכל מה שקשור לציור פורטרט, תחושה שעימה הלך גם חבר גילו האומן ברולוב


פורטרטים - קיפרינסקי , הערה: כשנביט על עבודות הפורטרטים של קיפרינסקי נראה שעד כמה שהם נפלאים גאוניים ,רובם הם של בני האצולה הרוסית או ציורים מרשמיו מאיטליה [אין לנו ולו רמז קטן על מבט עמוק לתוך החברה הרוסית בהתבוננות בעבודות שלו]



קארל ברולב [ 17991852 ] יחוס: משפחת אומנים I מחצית שניה מאה 18-מחצית ראשונה מאה 19


ממש בחדר הסמוך לציורי קיפרינסקי מציג המוזיאון את ציורי אחד האומנים הגדולים שידעה רוסיה של מחצית שניה שלהמאה ה-18. ללא ספק ברולב היה אומן על אך בכל הקשור לציורי פורטריטים , הוא צייר לא מעט פורטרטים אך עם זאת , הוא הלך בתחושה מתמדת שהוא אינו מצליח להגיע לסוג ההברקה האין סופית המופיעה בציורי הפורטרט של בן דורו קיפרינסקי, זו כנראה גם הייתה הסיבה לאמירה המפורסמת שלו : " אמן צריך שיהיה מסוגל לצייר כל דבר" - רמז עבה לכך שהכיר בגדולת קיפרינסקי עליו בציורי פורטרטים בן דורו של קיפרינסקי, צייר פורטרטים אך מצייר גם ציורים היסטוריים , נפל מקיפרינסקי בציורי פורטרטים אך התעלה עליו בציורים היסטוריים, אימרה זו ללא ספק חבויה בצל ההכרה שלו שהוא לא הצליח לטפס עד למדרגה האחרונה אליה הגיע קיפרינסקי בציורי הפורטרטים אך הוא גם רצה להעביר לקהל את המסר שבכל מה שקשור לציורי נוף וציורים סלוניים הוא התעלה על קיפרינסקי והוא גם צדק .


קארל בְּרוּלוֹב צייר רוסי ממוצא צרפתי ובן גילו של הסופר הדגול פושקין . באופן מענין נעיר כי הוא ופושקין נולדו באותה שנה , ללא ספק ברור לנו כי ברולב כמו קיפרינסקי, היו בני חברתו של פושקין הגדול בחצרות סנט פטרבורג. ברולוב היה מהבולטים במחצית הראשונה של המאה ה-19. הוא נולד בסנקט פטרבורג במשפחת אמן שהתמחה בתחום התחריטים. בשנים 18091821 למד באקדמיה לציור. במהלך הלימודים קיבל מדליית זהב בתחום "ציור היסטורי". לאחר הלימודים נסע ביחד עם אחיו, צייר אף הוא, לאיטליה וגרמניה. בשנת 1827 החל לעבוד על ציורו המפורסם - "היום האחרון של פומפיי". הוא עבד על ציור זה במשך 6 שנים. בשנת 1836 דרך יוון וטורקיה הוא חזר לסנט פטרבורג.

בהיותו בסנט פטרבורג הוא התקרב לאלכסנדר פושקין ומיכאיל גלינקה [המלחין הרוסי הראשון שזכה להכרה נרחבת בארצו, ולעיתים קרובות רואים בו את אבי המוזיקה הקלאסית הרוסית. ] הציור שלו התקבל מאוד בחברה הרוסית. תמונתו "היום האחרון של פומפיי" (1830-33) הוצבה בארמיטז' ומאוחר יותר הועברה למוזיאון הרוסי שבסנט פטרבורג בכיכר שעל שם פושקין.

בשנים 18361849 לימד באקדמיה לציור בה למד.עד לשנת 1849 עבד בסנקט פטרבורג, בין היתר על עיטור קתדרלת איסק הקדוש וצייר מספר דיוקנות. בסוף שנת 1849, לאור בעיות בריאותיות הוא נסע לאיטליה. ברולוב נפטר ב-23 ביוני 1852 ביישוב קטן ליד רומא ונקבר בבית הקברות הפרוטסטנטי ברומא.



ברולב- פורטרט עצמי

בפורטרט העצמי שלו ברולוב מצייר את עצמו כשאר יד ימינו מושטת הוא מעביר לקורא מסר: ציור זה צוייר ביד שמאל בלבד על אף שהאומן היה ימני- יש כאן מסר סמוי לכשרון האומנותי הגדול שלו.



"היום האחרון של פומפיי", 1830-33 מאת קארל ברולוב , ציור היסטורי עליו עבד האמן משך 6 שנים שזיכה אותו בפרס

Large gold medal of the Imperial Academy of Arts


ציור סלוני - הרוכבת - אנדריאה ברולוב

בציור הרוכבת ציור סלוני ענק ברולב מתעלה על עצמו עד כאב, המבט על רגלי הסוס ההמחשה האדירה של עצמות רגלי הסוס המוטות באוייר בתנועה ריאליסטית מכאיבה כמעט, קפלי השמלה של הרוכבת בת אצולה ללא ספק, הברק בעיני הסוס כמו גם העדינות הבלתי נתפסת של הילדה הקטנה, ברק שמלתה, כולם יחד משתלבים לכדי יצירת מופת , ללא ספק בציורים סלונים וציורים היסטוריים ברולוב לקח את הכתר. !


ברולב נערה איטלקייה - שימוש רב בטכניקת אור וצל



ברולב : בת שבע -עושה שימוש רב בטכניקת אור וצל להדגשת היופי



הן בציור נערה איטלקיה והן בציור בת שבע באינטרפטציה של ברולוב למושג היופי , אנו רואים את השימוש המובלט שעושה ברולב בטכניקת אור וצל גופה הצח של בת שבע מובלט עוד יותר על יד צבע עורו של הנער השחור היושב לצידה. גם האוירה הכללית היא אווירה המזכירה את הנוף האיטלקי ממנו ברולב שאב את ההשראה שלו לציורים אלו , כמו כן ניכרת בהם ההשפעה העצומה של הסגנון המערבי.


עוד אומן רוסי בן אותה התקופה שעבדו במחצית ראשונה של המאה ה-19 שעברו להתגורר באיטליה ולמדו מהשפעות הציור האיטלקי, הוא אלכסנדר איוואנוב . איוואנוב היה חבר ובן גילם של קיפרינסקי וברולוב הוא לא זכה להצלחה גדולה כמו שני הראשונים אך לעיתים מספיק יצירת מופת אחת שתזכה אותו בשם עולמי ושלא נוכל להמשיך הלאה בלי לתת תשומת לב רבה מאוד לאחת מעבודות האומנות הנפלאות שלו בקירות הגלריה .


אלכסנדר איוואנוב [ 1806 - 1858] יחוס: בן של אומן , מחצית ראשונה מאה 19




אלכסנדר אנדרייביץ' איוואנוב צייר רוסי שהתמחה בציור בסגנון הנאו קלאסי. בשל סגנונו המיושן, ציוריו לא זכו לפופולריות. איוואנוב נולד בסנקט פטרבורג ולמד לצד קארל בריאולוב באקדמיה הקיסרית לאמנויות תחת אביו, אנדרי איוואנוב. לאחר תום לימודיו עבר להתגורר ברומא, בה חי שנים רבות, והתחבר עם ניקולאי גוגול.

במשך 20 שנה, בין השנים 18371857 עבד על יצירתו המונומנטלית "הופעת ישו בפני העם", המוצגת כיום בגלריית טרטיאקוב שבמוסקבה. היצירה היא שהביאה לאיוואנוב את פרסומו.

בשנות חייו עבודותיו לא זכו להצלחה. סגנונו הנאו-קלאסי ושמרנותו האמנותית הביאו לביקורת רבה, בעיקר בשל היעדרן של תמות דמוקרטיות וליברליות או תמות לאומיות (שהיו אופייניות לציורי תנועת "הנודדים") בציוריו.

במהלך המאה ה-20 השתנתה הגישה הביקורתית לציוריו, וכיום עבודות ההכנה שהכין עבור היצירה "הופעת ישו בפני העם" נחשבות יצירות מופת בפני עצמן, ומוצגות, לצד יצירות אחרות של איוואנוב, במוזיאון הרוסי שבסנקט פטרבורג.



אלכסנד איוואנוב :הופעת ישו בפני העם . מידות: ׳5.4 מ׳ x 7.5 מ׳ ציור ענק עליו עבד 20 שנים .


ציור הקיר של אלכסנדר איוונוב הוא ציור קיר ענק, שעוסק בנושא דתי, הופעת ישו בפני העם. איוונוב מנציח רגע היסטורי בפלש , על פי סיפור הברית החדשה איוואנוב עבד על הציור במשך 20 שנה . הציור מרמז למספר סיפורים בתנ"ך. במרכז הציור ניצב יוחנן המטביל, לבוש עור חיה, על גדות נהר הירדן. הוא מצביע לעבר דמותו של ישו במרחק, מתקרב למקום. משמאל ניצב יוחנן השליח הצעיר, מאחוריו St. פטרוס, ובהמשך אנדרו השליח ונתנאל. בחזית יש אנשים שצופים בסצנה מתרחשת אך מתלבטים מה לעשות, גברים צעירים וזקנים כאחד. במרכז ישנו אדם עשיר שהיה עשיר מכדי ללכת בעקבות ישו ועבד, עליו העיר איבנוב כי בכוונתו לתאר אנשים שחוו, לאחר חיים בייאוש וסבל, "שמחה בפעם הראשונה". מימין יש דמות, הניצבת הקרובה ביותר לישו, שהוצג כידידו הטוב של הצייר, הסופר גוגול. לפני המשוטט עם מטה יושב לא הרחק מג'ון, דמות יושבת עם כיסוי ראש אדום. הדמות היא דיוקן עצמי; האמן לכד את תכונותיו שלו על הבד . איוונוב עשה עבודה נפלאה בבואו להעביר את הרגע שבו ישו מתגלה לעם ואת מגוון התגובות לרגע זה, הספקנים פניהם מהוססות, המאמינים פניהם מוארות והם מסתכלים בהשתאות לעבר דמותו של ישו כאילו ראו את האור. היהודים מוצגים בדמותו של האיש לבטוש גלימה ירוקה פניו מוטות מטה באי הסכמה שקטה למה שהוא רואה . גם קבוצת הדמויות מימין יכולה להיות מזוהה עם אלו שלא האמינו בישו אלו מן הסתם היהודים שהיו מודאגים מהיווצרותה של כת חדשה והבגידה בדרכי האל היהודי. איוונוב פשוט מצטיין באופן העברת התחושת הרבות השונות המעורבבות לרגע היסטורי אחד .



ציורי קיר כמראה חברתית - האומנים משקפים מציאות רוסית .


בציורים שאפיינו את המחצית השניה של המאה ה18 האמנים כדוגמת קיפרינסקי וברולוב שיקפו לנו את ההשפעות האירופאיות על הציור הרוסי ואף את התפתחותו של הציור הרוסי בהשפעות הציור המערבי . עם זאת ראוי לציין כי רוב עבודותיהם משקפות נושאים של בני המעמד הגבוה הם ציירו בעיקר אנשי חצר, סופרים גדולים , או ציורים בעלי נושאים דתיים, אך יצירותיהם נעדרות השתקפות חברתית כפי שזה יתפתח החל מתחילת המאה ה-19, אמנים כמו פדטוב, ואסילי פוקירב ואחרים בעבודותיהם יעבירו אותנו אט אט אל ציורי מראה המשקפים את התופעות החברתיתיות האופייניות לתקופה , הם יבטאו בין היתר את צמיחתם של מעמדות חברתיים, חדשים אותם נגדיר כצמיחת הבורגנות , אנשי הצבא , וסוחרים בורגנים ותופעות חברתיות חדשות הנובעות מכך, במידה רבה הם מראים למתבונן תופעה רצויה או לא רצויה ובמקסימום הם יעירו הערה על היצירה הרומזת לנו מהי דעתם .


שתי עבודות מצויינות שנציג כאן הם דוגמא ממשית לרעיון זה האחת פרי עבודתו של פדטוב , והשניה פרי עבודתו של ואסילי פוקירוב. פדטוב בעצמו מגיע מרקע נמוך , אמן שמגיע מהשכבות הנמוכות יותר וזה לכשעצמו מצביע על חלק מן השינויים שעוברת החברה הרוסית בראשית המאה ה-19 .





פאבל פדטוב [1815 - 1852] יחוס : בן לאדון רוסי עני .


Favel Fedotov, Portreat 1815-




דיוקן עצמי, 1848, גלריית טרטיאקוב הממלכתית, מוסקבה

פאבל פדוטוב יליד 1815 בן לאדון רוסי עני. בשנת 1826, בגיל 11, הוא השתתף בחיל הצוערים הראשון של מוסקבה כסטודנט שלמד להיות קצין צבאי. בשנת 1834 בגיל 19, התקבל לגדוד משמרות החיים הפיני בסנט. פטרבורג בשל תוצאותיו המצוינות באקדמיה הצבאית. לאחר 10 שנים כקצין, בשנת 1844 החליט להתפטר מהקריירה הצבאית המזהירה שלו כדי לממש את חלומו כאמן מצליח. עם זאת, ההצלחה כאמן המשיכה לחמוק ממנו לאורך שארית חייו הקצרים. פדוטוב חי עד גיל 37 שנים, הוא הלך לעולמו בסוף 1852. הוא מת חסר פרוטה, מתוסכל ומשוגע בגבולות בית חולים לחולי נפש. עם זאת, למרות חייו הטרגיים של פאבל פדוטוב, הוא השאיר לעולם כמה סצנות פנים חברתיות היפות ביותר של המאה ה-19 כמו הצעת הנישואים של המייג'ור מ-1848.

מסטר פיס מיוחד ונפלא שלו בגלריית טראטיקוב בו האומן משקף עבורנו את החיים ברוסיה ובכך משאיר לנו נכס רב עוצמה, אווירה חברית, יחסי מעמדות ומעמדות חדשים צומחים משתקפים היטב בציור הנפלא שלו : הצעת הנישואין של המייג'ור פדטוב 1848 שמן על קאנבס .


בציור נערה מבית בורגני , יתכן מביתם של בורגנות סוחרים צומחת . פדטוב משקף היטב את הסצינה , הנערה מבועתת מהשידוך המוצע לה בורחת במחאה כאשר את חוסר שביעות רצונה מבטאת האחיזה של אמא בבד השמלה כשזו מנסה להמלט על נפשה . ואילו בסף הדלת איש צבא די מבוגר ממנה בהרבה מגלגל באצבעותיו את שפמו וממלמל כפי שהעיר פדטוב בעצמו : " הקצין בדלת מפזם בין שפתיו עוד מעט הכסף יהיה בידי. פדטוב מבטא כאן היטב את צמיחתה של הקצונה הצבאית כמעמד עולה ואת הנישואין מתוך אינטרסים להשיג את הכסף!. כשאנו מתבוננים בחלל החדר ניתן לראות כי מדובר במשפחה בורגנית, זו אינה משפחת אצולת דם כחול , החדר משקף פסיעה בין עולם של כסף אך לא עושר מובהק כמו שיוצג בארמונות הפאר של בני מעמד האצולה הכחולה. במידה רבה יש תחושה של חיקוי בכל אחד מן הפריטים בחדר, פדטוב מבטא את היותה של ההמשפחה מתעשרת בפשטות הכסא למשל שמלת הכלה שלה היא די עשירה , אך חוסר שביעות רצונה הוא מובהק בעליל מנישואי השידוכין לגבר מבוגר ממנה במקום שאין הרבה מקום לאהבה אלא לאינטרסים אישיים. כל אחד שיתבונן בתמונה זו יוכל לרגע לעבור בשעון הזמן ולראות רגע בחיים של החברה הרוסית במחצית המאה ה19. בשלב אנו נדגיש האומנים מהווים מעין מראה הם אינם מביעים את דעתם אלא משקפים מציאות עבורנו.




פאבל פדאטוב - אלמנה צעירה 1851 , ניתן לראות את יאושה הגדול, משהי אלמנה צעירה אולי אף הרה העתיד אינו מזהיר עוד סרוסיה של מאה 19 , גורלה כמו נחרץ עליה לחיות בסבל.

פדטוב ממשיך לצייר עבורנו את הסיפור של חיי יום יום והפעם בציור נוסף לו הוא קורה כלה בעייתית , תחנוני הבעל הקורע לרגליה אינם נענים בשום צורה היא ממשיכה בפנים חתומות להתבוננן עליו במבט מתנשא.


פאבל פדאטוב - כלה בעייתית 1842



מנגד פאבל פדטוב מציג לנו בתמונה זו בוקר של אריסטוקראט טרי , הוא מציג אותו כנהנתן, בקבוקי אלכוהול לרוב זרוקים על הריצפה, הגלימה מסמלת מנגד את מעמדו כבן אצולה מעט הולל










וממש באותה נשימה כדאי לראות את הציור של ואסילי פוקירב מסטר פיס נוסף בגלריית טראטיאקוב העוסק באותם נושאים ממש ומהווים המשך למראה החברתית של רוסיה במאה ה-19 : ואסילי פוקירב מצטיין לבטא זאת בציור הנפלא שלו בגלריית טראטיאקוב.


ואסילי פוקירב [ 1832 -1890 ] יחוס : משפחת איכרים





פוקירב נולד במחוז טולה שבאימפריה הרוסית למשפחת איכרים. הוא התקבל ללמוד אצל צייר איקונות במחוז מוהילב, ומשם הגיע לבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה, שבו למד בשנים 1847–1858. מחנכו היה הפרופסור והאמן סרגיי זריאנקו. בבית ספר זה הצטיין פוקירב בציור, ולאחר הצגת תמונותיו, קיבל בשנת 1850 רישיון ללמד ציור בגימנסיות. ב־1855 נהיה תת-אמן, וב־1858 קיבל תואר אמן חופשי. לאחר שהציג דיוקן בשם "הבחורה" בשנת 1860, התקבל לאקדמיה כאמן חזותי בתחום ההיסטוריה והדיוקנאות.

בשנים 1861–1873 לימד פוקירב ציור בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות שבו למד בעצמו. בשנת 1863 התפרסמה תמונתו "חתונה בין לא שווים" (1862), שהעניקה לו תואר פרופסור.


בתמונה מתואר טקס נישואין, שבו בחורה צעירה ובתולה נישאת כנגד רצונה לאיש מבוגר ועשיר. פוקירב הכניס את עצמו לתמונה כדמות בקצה הימני-עליון. התמונה בוחנת את חיי האצולה הרוסית ומעמד האישה באימפריה. : "נישואין לא שווים " 1862 , שמן על קאנבאס.

פה פעם פוקירב מציג בפני המתבונן רגע של נישואין , השימוש שעשו משפחות בבנותיהן הצעירות הנאות, כסף לא היה מספיק תמיד, ההורים רצו להבטיח את מצבם הכלכלי ,ואז הופיעו על הבימה המחזרים הקלאסיים של התובעים, מוכנים להוליך את הבתולה הצעירה, חסרת הניסיון, לכתר. בני שבעים, ללא כל מבוכה, חיזרו, ניהלו משא ומתן עם הוריהם, הציעו סכומים מדהימים. כמובן, היופי הצעיר לא יכול היה לקבל חיזור כזה של זקן רעוע, אבל הוריה מיהרו להזמין שמלת כלה. באותו זמן אמרה האם לבתה: "את תתחתני, ואת הנקודה ... מספיק לנו לחיות בחסר ". לילות ללא שינה, דמעות אין סוף, תחנונים, אך ההורים היו נחושים . לעתים קרובות, הבנות ניסו להתאבד, רק לא להתחתן עם זקן שנוא .


בציור נישואין לא שווים פוקירב מעביר לנו סצינה כזו באופן נפלא ושוב מעמיד בפני הצופה מראה חברתית איומה יש לומר אך עדין משקפת את המציאות האכזרית. עד כמה מעמד האישה היה נמוך, רצונותיה לא נחשבים, זקנים שנישאים לבתולות צעירות בשל הונם .


במרכז הסצינה ניצב איש זקן מאוד שניכר בו בעליל כי הוא מתקרב לגיל 80 , ולידו הכלה נערה צעירה יפת מראה שבקושי מלאו לה 17 שנים . חוסר שביעות רצונה ועצבונה ניכרים על פניה המוטות כלפי מטה , היא מעין אבלה יותר מאשר כלה בשעת חופתה. כדי לבטא את עצבותה הרבה הכומר מוצג כשהוא מתכופף ומנסה במאמץ רב ללכוד את תשומת ליבה ואת מבט עינה לא בהצלחה. ברוסיה של המאה ה19 , בנות צעירות ונאות שבליבן גבר צעיר ונאה מצאו עצמן מוכרחות להינשא לזקנים מכוערים רק כדי שמפחתה תזכה בכסף שיבטיח את קיומם . הביטוי החד שנותן פוקירב לתמונה מתחדד במבטו החודר של הגבר יפה התואר העומד מאחוריה המביט על הסצינה בעיניים [ האומן צייר את עצמו יתכן אף שביטא סיפור אישי ] , עיניו זועמות , ברור לחלוטין שהנערה היא מושא אהבתו ועוד רגע הוא יאבד את אהבותו לנצח לזקן בא בימים שיקח אותה לחיי אומללות לנצח בשם הכסף .


וככל שניכנס אל תוך מחצית המאה ה19 , המראה החברתית תלך ותשתקף עוד יותר , נושאי הציור יעברו את אט מתיחה עצומה והם יכנסו אל תוך המעמדות הנמוכים , המראה החברתית שתעמוד לנגד עיננו ותיקח אותנו לאחור בשעון הזמו כאילו יכולנו להיות שם באותו הרגע : דמויות חדשות יעמדו במרכז הציור, פועלים, בעלי מלאכה שונים לא עוד שכבות האצולה בלבד, הרחוב הרוסי החצר האחורית יותר תעמוד במרכז הבא וקירות הגלריה יביאו אותנו פנימה אל תוך החיים ברוסיה של פשוטי העם



אנדרייביץ' טרופינין אמירתו המענינת: "ציירתי הכל ואת כולם"


Vasily Andreevich Tropinin



אחד האמנים הנפלאים שמביא אלנו את החברה הרוסית של המאה ה19 גם מן החצר האחורית שלה הוא ואסילי אנדרייביץ' טרופינין ( 1776 - 1857) צייר רומנטי רוסי. היות ואת רוב חייו הוא בילה כצמית; הוא לא השיג את חירותו עד שהיה בן יותר מארבעים שנה.


לא במפתיע שהוא ירצה להביא לידיעת הצופה איך באמת נראים החיים ברוסיה לא ממרומי ארמונות סנט פטרבורג או מארמונות המשפחות העשירות בשדרות נייבסקי המפוארות אלא איך באמת נראים חייהם של רוב פשוטי העם , לכן היצירות שלו הן כל כך חשובות הוא ירחיב עבורנו את המראה החברתית מחדרי הארמונות ובתי האצולה ועד בעלי המלאכה ופשוטי העם .

שלוש מיצירותיו החשובות יותר הן דיוקן של אלכסנדר פושקין וציורים בשם "יוצר התחרה 1823 " ו"רוקמת הזהב".



ואסילי שנולד כצמית של הרוזן מינכן בכפר קורפובו שבנובגורוד גוברניה ולאחר מכן הועבר לרוזן מורקוב כחלק מהנדוניה של בתו של מינכן. עד מהרה הוא נשלח לסנט פטרסבורג כדי ללמוד מקצוע של קונדיטור. במקום ללמוד את המקצוע שלו, השתתף טרופינין בחשאי בשיעורי ציור חינם באקדמיה הקיסרית לאמנויות ובשל כך אנו זכינו להציץ עמוק יותר אל חייה של החברה הרוסית במאה ה-19


בשנת 1799, הבעלים שלו איפשר לטרופינין ללמוד באקדמיה כסטודנט ללא תואר. הוא לקח שיעורים מ-S. S. Schukin ונתמך על ידי נשיא האקדמיה אלכסנדר סרגייביץ' סטרוגנוב. בשנת 1804 הוצגה עבודתו של טרופינין נער מתאבל על ציפור מתה בתערוכת האקדמיה וצוינה על ידי הקיסרית הרוסית באותה תקופה (ככל הנראה הקיסרית האלמנה מריה פיודורובנה שנולדה בשם סופיה והייתה אישתו של פאבל בנה של יקתרינה הגדולה שנרצח ב-12 במרץ1801 ).


עם שחר הצלחתו, נזכר הרוזן מורקוב בטרופינין מסנט. פטרבורג לאחוזתו האוקראינית קוקבקה.הבעלים הטיל על טרופינין להעתיק את יצירותיהם של ציירים אירופאים ורוסים ולהפיק דיוקנאות של בני הזוג מורקוב. טרופינין גם צייר את הכנסייה המקומית. טרופינין בילה כעשרים שנה מחייו באוקראינה, ורבות מיצירותיו מאותה תקופה היו של אנשים אוקראינים והאזור הכפר האוקראיני.


ובכל זאת טרופינין המשיך לעבוד וללמוד. כאמן דיוקנאות ותיק, הוא כתב:


למדתי מעט... באקדמיה, אבל למדתי... במלורוסיה. שם ציירתי מהטבע ללא מנוחה, ציירתי הכל ואת כולם והעבודות הללו, כך נראה, הן הטובות מכולן שיצרתי עד כה


היצירות הבולטות ביותר של אותה תקופה הן דיוקן א.י. טרופינינה, אשת האמן (1809), דיוקן ארסני טרופינין, בנו של האמן (בערך 1818), דיוקן הסופר וההיסטוריון נ.מ. קרמזין (1818).


טרופינין - הרוקמת


טרופינין שוזרת התחרה - שוב מציג לנו את בעלי המלאכה , הפעם רוקמת התחרה



טרופינין : אלכסנדר פושקין



ועוד מציורי טרופינין : על הגיוון הרב של בני מעמדות, פועלים , רוקמות, חוטבי עצים, דמויות מאוקריינה, בני אצולה אמר טרופינין את ההערה: ציירתי הרבה וציירתי את כולם ועל כך אנו מודים לו . טרופינין מציג עבורנו את גווני החברה כמו בסרט .



מחצית שניה מאה 19 :




יבגראף סמנוביץ׳ סורוקין [1821-1892]

evgraf Semenovich Sorokin









החשיפה הראשונה שלו לאמנות הגיעה מצייר אייקונים בירוסלב. לאחר תקופת התלמדות, כומר מקומי שאהב את עבודתו הציע לו ליצור ציור של פיטר הגדול המגלה את האמן, אנדריי מטווייב, לביקור הקרוב של הצאר ניקולאי הראשון [2] ציור זה הוצג לצאר, שהתרשם מספיק כדי להוציא צו שסורקין ילמד באקדמיה הקיסרית לאמנויות יפות.


בשנת 1841, הוא נכנס לאקדמיה תחת פיקוחו של אלכסיי טרסוביץ' מרקוב. בשנה שלאחר מכן הוא כבר זכה לשבחים ממועצת האקדמיה. הוא זכה במספר מדליות כסף ובשנת 1847 הוענק לו מדליית זהב על עיבודו של דניאל בגוב האריות. שנתיים לאחר מכן, ציורו של הגיבור העממי, איאן אוסמובטס, זיכה אותו במדליית זהב ובמלגה ללימודים בחו"ל. הוא היה בספרד מ-1851 עד 1854 ובאיטליה מ-1855 עד 1859. בין לבין סייר במערב אירופה; ביקור גם במצרים ובסוריה כמה מהעבודות שיצר בספרד הן מהידועים ביותר שלו.


בשנת 1859 חזר הביתה והתמנה למורה בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות במוסקבה, שם שהה עד מותו . ב-1861 הוא זכה בתואר "אקדמיה" ויצר איקונוסטאזיס לקתדרלת אלכסנדר נייבסקי החדשה בפריז. מאוחר יותר, הוא עבד בקתדרלת ישו המושיע, שם גם יצר איקונוסטזיס והשלים כמה תמונות שפידור ברוני השאיר לא גמור. [2] עבור עבודה זו, הוא קודם ל"פרופסור" בשנת 1878. תאריך מותו המדויק ככל הנראה אינו מתועד.




אווגארד סוקורין באחד הציורים המרגשים ביותר שנוכל לראות בקירות גלריית טראטיאקוב [ הוא מייר את החברה הספרדית הפעם] בתמונתו תיאר ילדה כבת עשר. הוא שם גוונים חמים רכים בציור שלו. מאחור ניתן לראות את הארכיטקטורה של אזור ספרדי עשיר, עשוי אבן לבנה. ניתן לראות שבאזור זה חיים אנשים עשירים ומכובדים למדי. זוהי שכונה של אזרחים עשירים של ספרד, האמן תיאר אותה בצבעים עזים רגועים, ובכך הדגיש את שלוות חייהם של האזרחים החיים כאן. יוקרה, המודגשת על ידי בנייני אבן לבנה, אומרת שהם לא צריכים כלום. בחזית, עולם אחר נפתח. מוצגת נערה ענייה, לבושה בחולצה לבנה מסודרת וחצאית אדומה.


הילדה הקבצנית , היא די מטופחת. היא לבושה בבגדים ישנים אך נקיים. אין לה פנים מלוכלכות, ידיים. הבגדים גדולים מדי בשבילה, ברור שמישהו נתן לה אותם. החצאית גם נהדרת בשבילה היא ישנה אבל נקייה. חגורה קשורה בחוזקה תומכת בחצאית במותניים, שלא תעוף. היא כנראה לובשת מה שאחרים נותנים לה.


אך יותר מכל , הנעליים שלה, הן המדברות אל המתבונן הצייר כמו העביר לנו את גודל עניותה כשנעיף מבט לנעליה


אם שמים לב לרגליים, אפשר לראות שמדובר בנעליים בלויות לגמרי, שמהן יוצאות האצבעות. לא ברור איך היא בדרך כלל מצליחה ללבוש אותם, מאוד לא נוח ללכת בהם, מה גם שכדי ללקט נדבה נדרש לנסוע מרחק רב. אם תסתכלו בעיניה של הילדה, תוכלו לראות כאב וייסורים אמיתיים בעיניים החומות הגדולות הללו. היא נושאת באומץ את כל העול שנפל על כתפיה הדקות. יש לה מראה מבוגר, מבינה את חשיבות העבודה שלה, היא מודעת היטב שאם היא לא תביא כסף, אז לא יהיה לה מה לאכול היום. העיניים שלה שומרות על כאב רב.

והיד המושטת

יש מי שיואמר כי יד חיננית שואבת אליה נדבה. אך אם נתבונן יותר לעומק, הדמות מסתירה את עצמה, היא אינה פותחת את הדלת או מסבירה חיוך לילדה העניה לה היא עוזרת , היד עטופת הכפפה יכולה להעיד על מעמד אך גם על הרצון להימנע ממגע , במידה רבה הגברת הנותנת נדבה אולי רוצה לזכות את עצמה במתן נדבה יותר מאשר בהצלת הילדה מעוני , נדמה כאילו בחלל שבין היד למראה רגלי הנערה בה לידי ביטוי הפער החברתי העמוק והנוראי בין אנשים עשירים עד אין גבול לבין דלת העם .


הנערה מעניקה למוטבת מבט אסיר תודה קודר, היא אינה מחייכת כאילו היא מכירה בכך שהעזרה היא רחוקה .




ועוד כמה יצירות של סוקוריב .






ואסילי סוריקב [1848 -1916] פורטרט עצמי

vasily Ivanovich Surikov


צייר היסטוריה רוסית ריאליסטי.

הוא נולד למשפחת קוזקים עתיקה של יניסיי שיצאה מאזור הקוזקים דון והתיישבה בסיביר. אביו היה רשם קולג'י, דרג בשירות המדינה ששימש לעתים קרובות כמנהלי דואר. בשנת 1854, כתוצאה משיבוץ מחדש של אביו, עברה המשפחה לכפר סוקובוזימסקויה, שם החל את לימודיו היסודיים


ב- 1859, אביו נפטר משחפת והמשפחה חזרה לקרסנויארסק ונאלצה לשכור את הקומה השנייה בביתם כדי להתקיים כלכלית. הוא החל לצייר בזמן שלמד בבית הספר המחוזי וקיבל עידוד של המורה המקומי לאמנות. עבודתו הרשמית הראשונה היא משנת 1862, אך משפחתו לא יכלה להרשות לעצמה להמשיך את לימודיו והוא הפך לפקיד במשרד ממשלתי. זה הביא אותו למגע עם פאבל זמיאטין מושל יאניסי שהצליח למצוא לו פטרון: Pyotr Kuznetsov , סוחר מקומי שהיה בבעלותו כמה מכרות זהב קטנים.


ב- 1868 ניסה ללא הצלחה להתקבל לאקדמיה הקיסרית לאמנויות, ולכן למד בבית הספר לציור של החברה האימפריאלית לעידוד האמנויות . מ-1869 עד 1875, הוא למד אצל פאבל צ'יסטיאקוב, בוגדן וילוואלדה ופיוטר שמשין, וזכה במספר מדליות. . ב- 1875, הוא סיים את התואר אמן, תואר ראשון.



ב- 1877, הוא קיבל הזמנה לצייר ציורי קיר בקתדרלת ישו המושיע והוא עבר למוסקבה . כשהוא לא יכול היה להרשות לעצמו בית, הוא גר בדירות שכורות ובמלונות וביקר בקרסנויארסק בכל עת שאפשר. בשנת 1878, הוא התחתן עם אליזבת צ'ראיס (1858–1888), אישה צרפתייה שהיתה מצאצאי הדקמבריסט, פיוטר סוויסטונוב , מצד אמה. לאחר מכן, הוא בחר להישאר במוסקבה והחל בסדרת הציורים ההיסטוריים שיבסס את המוניטין שלו, החל בבוקר ההוצאה להורג של סטרלטסי. ב-1883 נקנה מנשיקוב בבריוזבו על ידי פאבל טרטיאקוב תמורת סכום שאפשר לו לצאת לסיבוב הופעות באירופה. ב- 1887 הוסיף דיוקנאות לרפרטואר שלו.


בשנת 1888 נפטרה אשתו, והוא חזר לקרסנויארסק למשך שנתיים. שם הוא צייר את תמונתו הקלילה ביותר, לכידת העיר שלג. לאחר מכן הגיע חזרה לביתו בסיביר. שם, על נהר אוב, הוא ערך סקיצות לאחת מיצירותיו המוכרות ביותר, "כיבוש סיביר" מאת ירמק טימופייביץ' (אירוע שבו השתתפו כמה מאבותיו). זה הביא לו חברות מלאה באקדמיה האימפריאלית. בשנת 1897, הוא ביקר בשוויץ וצייר את סובורוב חוצה את האלפים, שנרכש על ידי הצאר ניקולאי השני.


ב-1907 עזב את הפרדוויז'ניקי והצטרף לאיגוד האמנים הרוסים. שלוש שנים לאחר מכן ביקר בספרד יחד עם חתנו פיוטר קונצ'לובסקי . באותה שנה, הוא והאדריכל ליאוניד צ'רנישיוב פתחו בית ספר לאמנות. ארבע שנים לאחר מכן, הוא שהה ממושכת בקרסנויארסק, וצייר נופים.


בשלב זה, הוא סבל ממחלה כלילית כרונית. טיול בקרים לטיפול ב-1915 לא הצליח לשפר את הבעיה והוא מת מוקדם בשנה שלאחר מכן לאחר שחזר למוסקבה. הוא נקבר בבית הקברות וגנקובו, ליד אשתו.


שני ציורים היסטוריים של ואסילי סוקירב , עוסקים בשני נושאים היסטוריים שבהם ידו הכבדה של הצאר מנחיתה את יד זרועה על העם הפשוט, גם אם סוקירב לא השתמש בציור כאות מחאה או ביקורת אין אנו יכולים להתעלם מהמסר הסמוי הקיים בתמונות אלו, פטר הגדול הרכוב על סוס , מוצג כאיש חסון וחזק עם פנים קשות מבט עיניו רצחני מה ומדגיש הרגע שבו כל ההמון עומד להיות מוצא להורג, במידה רבה, מיצוי הדין האכזריות כלפי חייליו מול עיני בניהם הבוכיים מעביר מסר סמוי של ביקורת על שלטון הצארים האכזרי . תמונה זו מצויירת ב1881 , שנה מאוד משמעותית בהיסטוריה הרוסית למעשה בימים אלו תנועות התנגדות לשלטון הצארים כבר היו נפוצות מאוד ובראשם תנועת "נרוניה ווליה" - רצון העם, זוהי תנועה ששנה אחר כך ב1882 - תרצח את הצאר האיכותי אלכסנדר השני, כלומר כאשר סוריקב מצייר בחדרו רגע היסטורי שבו מוצג אירוע היסטורי קשה חסר רחמים של פטר הצאר הגדול והוא מוצג בעיניהם רצחניות מביט על הסצינה ממרומי סוסו, בחוץ ברחוב הרוסי כתבי ביקורת כמו זה של דוסטוייבסקי וכן תנועות מהפכניות של פשוטי העם הסובל כבר מנשבות באופק הרחוב הרוסי .



בוקר ההוצאה להורג של הסטרליצי 1881 - אמן: ואסילי סוריקב , The Morning of the Streltsy Execution

הציור מציג רגעים ספורים טרם הוצאתם להורג של חיילי הסטרלצי ומתמקד במצבם הנפשי של הנידונים בעידן פיוטר הגדול ברגע של משבר היסטורי.



רקע היסטורי לארוע

ב-1682 וב-1698 התחוללו שתי התקוממויות של הסטרלצי. ההתקוממות הראשונה התרחשה בשל שלוש סיבות: ראשית, דמי שירותם היה נמוך ושולם באופן לא עקבי. שנית, עקב חוסר פיקוח ממשלי, מפקדי הסטרלצי הפכו לאדונים והכריחו את חייליהם יחד עם בני משפחותיהם לעסוק בעיבוד אדמתם. שלישית, בשל מותו של הצאר פיודור, אחיו של איוואן, אחיו של פיוטר הגדול מאימו החורגת – מריה מילוסלבסקיה, ב-1682, מונה פיוטר לכס המלוכה. קלאן מילוסלבסקים ובראשו סופיה, אחותו של פיודר, נותרו חסרי שביעות רצון, ונפוצה שמועה כי מתוכנן ניסיון התנקשות נגד איוואן. הסטרלצי הסתערו על הקרמלין ב-25 במאי על-פי לוח-שנה גרגוריאני. לפיכך, מונו 2 שליטים: איוואן – הצאר הראשי ופיוטר – הצאר המשני, אולם בשל אי-כשירותם למשול, איוואן חלה ואילו פיוטר היה בן 10, סופיה הייתה לעוצרת עד גיל בגירותו של פיוטר ב-1689. באותה השנה סופיה ארגנה ניסיון רצח של פיוטר וידה על התחתונה, עקב כך נשלחה למנזר נובודוויצ'י.

ב-1698, בעת שהותו של פיוטר באירופה, מונה כחליפו על ענייני המדינה פיודר רומודנובסקי. הוא ציווה לסטרלצי המוסקבאיים לנוע אל גבול צפון-מערב, אולם בשל הסכנה הטמונה בכך נטשו הסטרלצי את עמדתם הצבאית וצעדו ברוח-מרי לבירה. המרד דוכא תחת פיקודו של הגנרל פטריק גורדון. עם שובו של פיוטר, נפתחה חקירה וכאלף סטרלצי הוצאו להורג, אחרים גורשו ממוסקבה.



כך גם בציור ההיסטורי הנוסף שלו :



מרזובה -Boyarina Morozova ואסילי סוריקב



סורוקין - כיבוש סיביר


The Conquest of Siberia by Yermak Timofeyevich