top of page

גנים יפנים גני זן, גני אווירה, גני תה, גני עדן - אדריכלות הגנים של יפן אלוהותו של הטבע



נכתב על ידי בת רגב טורס טיולי איכות גיאוגרפיים , מומחים לטיולים מאורגנים ליפן .

הקשר בין גן העדן לאלוהות קיים בתפיסה האנושית עוד מסיפור גן העדן שבו האל יוצר את גן העדן המושלם ונוטע את אדם וחוה בגן . יחסי הכוחות כאן ברורים האל הוא הבורא והטבע הוא הנברא . כשנרחיק אל יפן שבמזרח אסיה מיתוס האלים היוצרים את איי יפן איזיניאמי ואיזיניאקי מעצבים את הקשר שבין האדם היפני לטבע באמצעות המיתוסים של דת השינטו על פי המיתוס , המים, סלעי האבן נוצרו מטפטוף החרב האלוהית ביפנית הקאמי . הקשר בין הטבע לבין האל הוא בלתי נפרד מכאן שהגנים והמקדשים הם הרמוניה אחת . ואם נחפש את הגנים היפים יהיו אלו בחצרותיהם של המקדשים הרבים . תפיסה זו יסודה היא שיכולה להסביר לנו את החשיבות העצומה שהתבססה בתרבות היפנית לפיתוח הטבע- הגן היפני באופן מהותי היא תעמוד גם במרכז תפיסת האדריכלות של הגן היפני אנו נקדיש פרק זה לתיאור הגן היפני על סוגיו השונים , תוך התבוננות בגנים הרבים הפזורים במקדש והניסיון להבין את אדריכלות הגנים השונים מטרתם ויעודם .



היפנים מודעים היטב לחילופי העונות וזו משפיעה באופן נרחב על עיצוב הגן היפני. בכל גן יפני נמצא את העונות באות לידי ביטוי בין עונת האביב שתפרח בגן בצבעי פריחת הדובדבן , לבין צבעי אדום בוהק נפלא שיתמלא באותו הגן עם הגיע עונת הסתיו, וכדי להעצים את יופיים בלילה הם מוארים . הגן היפני יעוצב בדרך כלל בשילוב של עצים יפניים ושיחים שביחד נועדו ליצור איזון והרמוניה בגן במהלך ארבע העונות בתוך אלו נמצא עצים ירוקי עד והמרכזי שיככב בגן היפני הוא כמובן האורן היפני ועצי במבוק כך שגם בעונת השלכת גם כשהם עומדים בשלכת עירומים וגם כשהם עטורי עלווה יופיו של הגן נמצא בהרמוניה. בגנים רבים חבויים גני תה שבהם כל פרט נחשב לסמלי.

יש גנים המעוצבים על מנת להעניק חוויה מיוחדת רק בעונה מסוימת ברוב הגנים היפים כדאי לבקר בשתי עונות שיא באביב כשהגנים עמוסי עצי הדובדבן מלבלבים בשיא פריחתם והופכים את הגן לחוויה יוצאת מן הכלל וכמו כן בעונת הסתיו שם עצי הגן ובראשם עץ האדר יהפכו לצבעי אדום עז כתום זוהר שמספקים למטייל בגן חוויה יוצאת מן הכלל .


עצי האדר ועצי הדובדבן - והאורן היפני הם שלושת העצים הבולטים המשמשים את היצירה ההרמונית של גן יפני בן עונות השנה המשתנות באביב הקסם של עצי פריחת הדובדבן הנטועים באלפיהם לאורך עריה והריה של יפן יפנו את מקומם לעלוות עצי האדר המאדימה עד סומק עז שמשרה יופי בלתי נגמר בעונת הסתיו וכמו מלך ירוק עד יתפתל לו האורן היפני אדום הגזע וירוק העלים המחטניים במגוון צורות משתנות ומתפתלות ששובות את העין מול קיסמו של אציל העצים .




Maple עץ האדר



עץ האורן היפני - אורן אדום japanese red pine


Cherry blossom עץ הדובדבן



מקור ההשראה לאדריכלות גנים - חיקוי של הטבע


הקשר הישיר בין היצירה של איי יפן לבין רוחות הקאמי ,לפיו האלים הקדמונים בטיפות מי האוקינוס יוצרים את איי יפן ,יצר את מקור ההשראה לאדריכלות הגנים היפנים הארכיפלג הכולל יותר מ-3,000 איים, הטבע ביצירתו הנפלאה הוא מקור ההשראה המרכזי של תכנון הנוף היפני .

היווצרות איי יפן - מיתוס היצירה של איי יפן באמצעות רוחות הקאמי

כאשר נולדו איזאנגי ואיזאנמי ציוו עליהם האלים האחרים ליצור שטח מוצק מהחומרים הנמצאים בים. איזאנגי ואיזאנמי עמדו על גשר מרחף בשמיים ובחשו את הים הקדמוני בעזרת חנית המשובצת באבני חן. כאשר הם משו את החנית על מנת לראות אם חומר כלשהו נאסף על החנית, טפטפו טיפות של מים מלוחים אל תוך הים ויצרו אי שנקרא אונוגורו. איזאנגי ואיזאנמי עזבו את השמיים ועברו לגור על האי. הם התחתנו והולידו 8 ילדים אשר הפכו להיות איי יפן.


הטבע שעמד במרכז האמונה הדתית יצר בקרב החברה היפנית יחס מרכזי לסביבתה הגיאוגרפית הטבעית.

כל גורמי הטבע ביפן מכילים יסוד אלוהי – רוחות הקאמי. ככל שהתופעה הטבעית ייחודית וחזקה יותר, קשורה בה ישות אלוהית חשובה יותר.עקבותיה של אדריכלות גנים יפנית יובילו אותנו אל טקסי השינטו שהגדולים בהם מתקיימים עד היום במקדש איסה הגדול כאשר לצורך קיום טקס עונתי , כשהיפנים ביקשו לקבלת את עצת הקאמי השוכנים כמובן בטבע, הם פינו חלקת אדמה או ביראו אותה מעצים שהפכה למעין קרחת יער , בדרך כלל סימנו אותה בחבלים לעיתים היא כוסתה בחצץ לבן כדימוי לשטיח . מכאן שאם נרצה לבחון מתי החלה אדריכלות גנים נחזור בזמן אל טקסי השינטו העתיקים . במקומות רבים שבהם היה נהוג בתקופה העתיקה לקיים טקסים הוקמו גם מקדשי השינטו העתיקים ובחצרותיהם עוצבו הגנים באופן דומה . הדוגמא הנפלאה לכך היא מקדש השינטו העתיק באיסה שם חצרות טקסי השינטו משומרים עד היום .


מקדש איסה הגדול

בכל עשרים שנה, ארמון אלוהי חדש בעל מידות זהות לזה הנוכחי נבנה באתר חלופי הסמוך למקדש הראשי. זה כולל כ-30 טקסים וטקסים שמתחילים בכריתה פולחנית של העצים הראשונים לארמון האלוהי החדש. גם הלבוש הקדוש, הריהוט והאוצרות האלוהיים שיוצבו בתוך הארמון הקדוש מחודשים. לאחר שהם מוכנים, המראה הקדושה (סמל של Amaterasu-Omikami) מועברת אל המקדש החדש על ידי כוהני ג'ינגו. טקס זה נקרא Shikinen Sengu. לוקח כשמונה שנים לנהל את כל הטקסים והאירועים עבור שיקין סנגו. זה מבוצע בגקו ובג'ינג'ות אחרות של ג'ינגו.







את הגן היפני הקלאסי ניתן לחלק ל3 סגנונות:


גני יבשים , ביפנית : karesansui באנגלית :Sand and Stone Garden

גני עדן-לאווירה וטיול ,

גני תה , ביפנית : cha-niwa או roji c באנגלית :tea gardens


פעמים רבות אנו נמצא את שלושת הגנים משולבים בסביבה אחת בדרך כלל סביב מקדש או ארמון . להלן נסביר את מאפייניהם של כל אחד מסוגי גנים אלו



גני karesansui, גנים יבשים : מרכיב גני חול ואבנים Sand and Stone Garden



גנים של חול מגורף או חצץ ואבן מכונים גני karesansui, שפירושו המילולי הוא "נוף יבש". סגנון זה פותח ביפן בשלהי תקופת קמאקורה (1185-1333) ועיקרון אסתטי יפני חשוב העומד בבסיס גני הנוף היבשים הללו הוא yohaku-no-bi, שפירושו "יופי של חלל ריק".בעוד שגני נוף יבשים מכונים לפעמים גני זן, נכון יותר להתייחס אליהם כאל קארסנסוי. ביפן, סגנון זה של גן הוא לעתים קרובות חלק ממנזר זן, כמו ריואן-ג'י המפורסם בקיוטו. לעתים קרובות מחובר למגורי אב המנזר, סגנון גן זה לא נועד למדיטציה [zazen], אלא להתבוננות. טיפול בגן היה חלק מהתרגול של הנזיר.






גנים יפנים יבשים הפכו להיות גם מקור השראה בארצות אחרות בעולם אחת הדוגמאות המצויינות לכך הוא הגן היפני בפורטלנד הגן היפני של פורטלנד הוא גן יפני מסורתי המשתרע על פני 12 דונם, הממוקם בתוך פארק וושינגטון במערב הילס של פורטלנד, אורגון ארצות הברית.



Japan's garden Portland USA


גן החול והאבן של הגן היפני של פורטלנד תוכנן על ידי פרופסור טאקומה טונו בשנות ה-60 כאשר הזן בודהיזם לא היה ידוע או מובן במדינה זו. פרופסור טונו קיבל השראה מהג'טקה סוטרה, סיפור הודי בן 2,000 שנה על גלגול קודם של בודהה. הסיפור מתועד על לוח מצוייר במקדש הוריו-ג'י בנארה וחפצים בודהיסטים אחרים המתארים את הבודהה המתמודדת עם הדילמה של הצלת נמרה מורעבת וגוריה לכודים בגיא. ההקרבה העצמית של הבודהה להצלת יצורים מורעבים היא שיעור בחמלה בדרך להשגת הארה.


גני זן : גנים יבשים מקדש ריואנג'י (龍安寺, Ryōanji)


גני זן : גנים יבשים מקדש ריואנג'י (龍安寺, Ryōanji)


גני זן : גנים יבשים מקדש ריואנג'י (龍安寺, Ryōanji)


מקדש ריואנג'י (龍安寺, Ryōanji) הוא אתר גן הסלעים המפורסם ביותר של יפן המושך אליו מאות מבקרים מדי יום. במקור וילה של אצולה בתקופת הייאן, האתר הוסב למקדש זן בשנת 1450 ושייך לאסכולת מיושינג'י של כת רינזאי של הזן בודהיזם, שמקדש הראשי של כת הרנזאי ניצב קילומטר מדרום.


באשר להיסטוריה של גן הסלעים המפורסם של ריואנג'י, העובדות פחות בטוחות. מועד הקמת הגן אינו ידוע וישנן מספר השערות לגבי מעצבו. הגן מורכב מחלקה מלבנית של חלוקי נחל מוקפת בקירות עפר נמוכים, עם 15 סלעים המונחים בקבוצות קטנות על כתמי טחב. מאפיין מעניין בעיצוב הגן הוא שמכל נקודת תצפית לפחות אחד מהסלעים תמיד מוסתר מהצופה.


יחד עם מקורותיו, משמעות הגן אינה ברורה. יש הסבורים שהגן מייצג את הנושא השכיח של נמר נושא גורים על פני בריכה או של איים בים, בעוד אחרים טוענים שהגן מייצג מושג מופשט כמו אינסוף. מכיוון שמשמעות הגן לא הובהרה, זה תלוי בכל צופה למצוא את המשמעות עבורו/ה. כדי להקל על כך, מומלץ לבקר בשעות הבוקר המוקדמות כאשר ההמונים בדרך כלל קטנים יותר מאשר מאוחר יותר במהלך היום.


הגן של ריואנג'י נשקף מהחוג'ו, מקום מגוריו לשעבר של הכומר הראשי. מלבד גן האבן, ההוג'ו מציג כמה ציורים על דלתות ההזזה (פוסומה) של חדרי הטאטאמי שלו, וכמה גנים קטנים יותר בצד האחורי של הבניין. באחד הגנים יש שוקת אבן עגולה המשלבת בחוכמה את אגן המים המרובע שלה לכתובת זן, שאולי תלמידי הקאנג'י יוכלו להעריך. ההוג'ו מחובר לקורי, מטבח המקדש לשעבר, המשמש כיום ככניסה הראשית למקדש.



גן ריו נג' קיוטו - במראה פריחת הדובדבן


לצפיה בתוכנית הטיול המאורגן שלנו ליפן בעונת פריחת הדובדבן ובעונת הסתיו בקישור הבא : https://www.regev-tours.com/japan-2019

גן תה יפני [cha-niwa או roji]



גן תה יפני [cha-niwa או roji] הוא מקום להרהורים שקטים על יופיו של הטבע ואומנות החיים בהרמוניה. שביל של אבני מדרך שהוצבו בקפידה, מרופד בפנסים, מוביל דרך הגן הכפרי אל בית התה. גני תה תוכננו באופן היסטורי כמרחבים שלווים וטבעיים כדי להתנתק מעולם היומיום הקדחתני לפני הכניסה לבית התה ולעולם השליו של טקס התה [chanoyu].


גן התה כפרי יותר כפרי מרוב סגנונות הגן האחרים. זה בולט במיוחד בשימוש באבני מדרך בצורת טבעית. גני תה היו הסוג הראשון של גנים שבהם נעשה שימוש באבני מדרך ופנסים. חווית ההליכה בשביל הרוג'י לבית התה נועדה לתת תחושה של נסיעה למרחק ניכר: מחוץ לעיר ובעומק ההרים אל ההרמיטאז'. כשהאורחים הולכים בשביל המפותל, הדאגות שלהם יורדות והם מגיעים לחדר התה רגועים ושלווים.


גן התה מורכב מגנים פנימיים וחיצונים, המחוברים במסלול [roji] המוביל אל בית התה קשינטאי. שביל הגן החיצוני [soto-roji] עוצר לפני מקום ההמתנה [machiai]. כאן, מארח טקס התה היה מברך את המבקרים ומזמין אותם ללכת בשביל הגן הפנימי [uchi-roji]. האורחים היו עוצרים ליד אגן המים [צוקובאי] כדי לשטוף את ידיהם ואת פיהם, ובאופן סמלי מסירים את האבק של העולם האמיתי מאחור. השביל דרך הגנים מייצג מסע כה בלתי נפרד מטקס התה היפני, עד שהמילה roji הפכה לשם נרדף לגני התה עצמם.



בית התה היפני Kashintei Tea House


בית התה קשינטי [ Kashintei ](מילולית "חדר לבבות פרחים") הוא שמו של בית התה האותנטי היושב בלב גן התה. בתי התה מורכבים מכמה חללים מוגדרים בקפדנות: חדר המבוא [mizuya], שבו מכינים את הכלים לטקס מראש; חדר הישיבה [zashiki], שבו נערך טקס התה; הגומחה [טוקונומה] שבה מוצגים פרחים ומגילת קליגרפיה. ארבע וחצי מחצלות טטאמי, שהן המידות הסטנדרטיות של בית תה מסורתי, מכסות את הרצפה.


למרות שבית התה הוא מבנה אותנטי, הוא כולל גם אלמנטים יוצאי דופן, לרבות קירות של דלתות הזזה מנייר [שוג'י] סביב אזור מחצלת הטאטאמי, רצפת צפחה שמסביב וקירות חיצוניים של דלתות הזזה. שינויים אלה הופכים את בית התה לשימושי להדגמות תה כמו גם למפגש









​גני אווירה,גני בריכה וטיול chisen kaiyu shiki teien באנגלית : Strolling Pond Garden



הגן הגדול ביותר, גן הבריכה המטיילת [chisen kaiyu shiki teien] מורכב מבריכות עליונות ותחתיות המחוברות בנחל זורם. הבריכה העליונה מציגה את גשר הירח האייקוני, בעוד שבבריכה התחתונה יש גשר זיג-זג [yatsuhashi] שנשזר דרך ערוגות של אירוס יפני על רקע המפלים השמימיים המדהימים.






מפלי שמים מוקפים בצבעי אביב עזים. / צילום מאת ג'וליה טיילור

מבחינה היסטורית, גני בריכות וטיול הוצמדו לאחוזות של אריסטוקרטים ואדונים פיאודליים [דאימיו] בתקופת אדו (1603–1867). הם תוכננו לפעמים להיות השתקפויות של נוף שביקר בו פעם, או מקום הולדתו, או אפילו מקום מפורסם בסין. סגנון מוקדם יותר של גן בריכה בשם chisen senyu shiki היה פופולרי בתקופת הייאן (794-1185), אבל גנים מוקדמים יותר אלה נצפו בדרך כלל מסירות ולא משבילים מתפתלים. שני הסגנונות הללו היוו השראה לשירה ולאמנות, אבל בתקופת אדו - כשגני בריכות שיטוטים היו בשיאם - קנה המידה הגדול והסגנון המפואר של גן הבריכה המשוטט שירתו את העניין של הדאימיו בפאר ובהצגת עושר.


להלן נביא בפניכם מגוון מבני מקדש על גניהם תוך התייחסות לסוגי הגן היפני הנטועים בו :



מקדש קינקאקוג'י (金閣寺, ביתן הזהב) על גניו המשולבים

קינקאקוג'י (金閣寺, ביתן הזהב)


קינקאקוג'י (金閣寺, ביתן הזהב) הוא מקדש זן בצפון קיוטו, זהו אולי אחד המקדשים המפורסמים ביותר ביופיו וביופי גניו. במקדש שתי קומותיו העליונות מכוסות כולו בעלה זהב. המקדש הידוע באופן רשמי בשם Rokuonji, המקדש היה וילת הפרישה של השוגון Ashikaga Yoshimitsu, ולפי צוואתו הוא הפך למקדש זן של כת Rinzai לאחר מותו בשנת 1408. Kinkakuji היה ההשראה ל-Ginkakuji (ביתן הכסף) ששמו הדומה לו. , שנבנה על ידי נכדו של יושימיטסו, Ashikaga Yoshimasa, בצד השני של העיר כמה עשורים לאחר מכן.


קינקאקוג'י הוא מבנה מרשים שנבנה המשקיף על בריכה גדולה, והוא הבניין היחיד שנותר ממתחם הפרישה לשעבר של יושימיטסו הוא נשרף פעמים רבות במהלך ההיסטוריה שלו, כולל פעמיים במהלך מלחמת אונין, מלחמת אזרחים שהרסה חלק גדול מקיוטו; ושוב לאחרונה, בשנת 1950, כאשר הוא הוצת על ידי נזיר פנאטי. המבנה הנוכחי נבנה מחדש בשנת 1955.


קינקאקוג'י נבנה כדי להדהד את תרבות הקיטיאמה האקסטרווגנטית שהתפתחה בחוגי האצולה העשירים של קיוטו בתקופת יושימיטסו. כל קומה מייצגת סגנון אדריכלות שונה.


הקומה הראשונה בנויה בסגנון שינדן ששימש לבנייני ארמון בתקופת הייאן, ועם עמודי העץ הטבעי וקירות הגבס הלבנים מנוגדים אך משלימים את הקומות העליונות המוזהבות של הביתן. פסלים של שאקה בודהה (בודהא היסטורי) ושל יושימיטסו מאוחסנים בקומה הראשונה. למרות שלא ניתן להיכנס לביתן, ניתן לצפות בפסלים מעבר לבריכה אם מסתכלים היטב, שכן החלונות הקדמיים של הקומה הראשונה נשמרים בדרך כלל פתוחים.


הקומה השנייה בנויה בסגנון Bukke המשמש בבתי מגורים סמוראים, והחלק החיצוני שלה מכוסה כולו בעל זהב. בפנים יש בודהיסטווה קאנון מוקפת בפסלים של ארבעת המלכים השמימיים; עם זאת, הפסלים אינם מוצגים לציבור. לבסוף, הקומה השלישית והעליונה בנויה בסגנון אולם זן סיני, מוזהבת מבפנים ומבחוץ ומכוסה עוף החול מוזהב.


מגוריו לשעבר של הכומר הראשי (hojo)

לאחר צפייה בקינקאקוג'י מעבר לאגם, מבקרים עוברים ליד מגורי הכוהן הראשי לשעבר (hojo) הידועים בדלתות ההזזה המצוירות שלהם (fusuma), אך אינם פתוחים לקהל הרחב. השביל עובר שוב ליד Kinkakuji מאחור ואז מוביל דרך גני המקדש ששמרו על עיצובם המקורי מימי יושימיטסו. הגנים מכילים עוד כמה נקודות עניין, כולל בריכת אנמינטאקו שלעולם לא תתייבש, ופסלים שאנשים זורקים עליהם מטבעות למזל.


בית התה Sekkatei, שנוסף לקינקאקוג'י בתקופת אדו,

מחוץ ליציאה יש חנויות מזכרות, גן תה קטן, שבו אפשר לשתות תה מאצ'ה וממתקים, ואולם פודו, אולם מקדש קטן שבו נמצא פסל של פודו מיאו, אחד מחמשת מלכי החוכמה ומגן הבודהיזם. אומרים שהפסל נחצב על ידי קובו דאישי, אחת הדמויות החשובות בהיסטוריה הדתית היפנית.


קינקאקוג'י tea garden

גן תה, בתוך גני מקדש הזהב , טוקיו יפן בעונת הסתיו .




​מקדש Ginkakuji (Silver Pavilion) , מרכז קיוטו


Ginkakuji (Silver Pavilion)


Ginkakuji (銀閣寺, ביתן כסף)

הוא מקדש זן לאורך ההרים המזרחיים של קיוטו (Higashiyama). בשנת 1482, בנה השוגון אשיקאגה יושימאסה את וילת הפרישה שלו בשטח המקדש של היום, תוך מודל של קינקאקוג'י (ביתן הזהב), וילת הפרישה של סבו בבסיס ההרים הצפוניים של קיוטו (קיטאיאמה). הווילה הוסבה למקדש זן לאחר מותו של יושימאסה ב-1490.


בתור וילת הפרישה של שוגון אובססיבי לאמנות, הפך ג'ינקאקוג'י למרכז של תרבות עכשווית, הידועה בשם תרבות ההיגשייאמה בניגוד לתרבות הקיאיאמה של תקופתו של סבו. בניגוד לתרבות הקיטיאמה, שנותרה מוגבלת לחוגי האצולה של קיוטו, לתרבות ההיגשייאמה הייתה השפעה רחבה על המדינה כולה. האמנויות שפותחו והשתכללו במהלך הזמן כוללות את טקס התה, סידור פרחים, תיאטרון נו, שירה, עיצוב גינה ואדריכלות.


כיום, Ginkakuji מורכב מביתן הכסף, חצי תריסר מבני מקדשים נוספים, גן אזוב יפהפה וגן חול יבש ייחודי. נהנים ממנו בהליכה במסלול מעגלי סביב שטחו, ממנו ניתן לצפות בגנים ובבניינים.



ניתן ליהנות ממבט ראשון של ביתן הכסף זמן קצר לאחר הכניסה לשטח. שני קומות הביתן, שנקראו באופן רשמי Kannonden (Kannon Hall), בנויים בשני סגנונות ארכיטקטורה שונים ומכילים פסל של קאנון, אלת הרחמים הבודהיסטית. עם זאת, פנים הבניין אינו פתוח לקהל הרחב.


למרות שמו, ביתן הכסף מעולם לא היה מכוסה בכסף. במקום זאת, מאמינים כי השם עלה ככינוי יותר ממאה שנה לאחר בניית הבניין כדי לעמת אותו עם ביתן הזהב. לחילופין, מוסבר שאור הירח המשתקף בחלקו החיצוני הכהה של המבנה (שבעבר היה מכוסה בלכה שחורה) העניק לו מראה כסוף.


הביתן הוא אחד משני הבניינים היחידים בשטח של גינקאקוג'י ששרדו בשלמותם מהשריפות ורעידות האדמה הרבות של מאות השנים האחרונות, למרות שהוא עובר עבודות שיפוץ תקופתיות כדי לשמור עליו היטב. לאחרונה שופץ גג הבניין ושופרה עמידותו בפני רעידות אדמה. העבודות הסתיימו באביב 2010.

Silver Pavilion




Philosopher’s Path דרך הפילוסופים מעובה בפרחי דובדבן

Walking trail famous for cherry blossoms

שביל הפילוסוף (哲学の道, Tetsugaku no michi) הוא שביל אבן נעים דרך החלק הצפוני של מחוז Higashiyama בקיוטו. השביל עוקב אחר תעלה שלאורכה מאות עצי דובדבן. בדרך כלל בתחילת אפריל העצים האלה מתפוצצים בצבע, מה שהופך את זה לאחד ממקומות ההנאמי (צפייה בפריחת הדובדבן) הפופולריים ביותר בעיר.


אורכו כשני קילומטרים, השביל מתחיל סביב ג'ינקאקוג'י (ביתן הכסף) ומסתיים בשכונת ננזנג'י. השביל מקבל את שמו בשל נישידה קיטרו, אחד הפילוסופים המפורסמים ביותר ביפן, שנאמר כי הוא מתרגל מדיטציה תוך כדי הליכה במסלול זה בנסיעתו היומית לאוניברסיטת קיוטו.


ניתן למצוא מסעדות, בתי קפה ובוטיקים לאורך השביל, כמו גם מספר מקדשים ומקדשים קטנים יותר הנמצאים במרחק הליכה קצר מהתעלה. הבולט מבין המקדשים הוא Honen-in, עם שער כניסה שהוא די מרהיב במיוחד בעונת עלי הסתיו.


התעלה, שהשביל עוקב אחריה, היא חלק מתעלת אגם ביווה העוברת 20 קילומטרים דרך ההרים לאגם ביווה שבמחוז שיגה הסמוך. התעלה נבנתה בתקופת מייג'י על מנת להחיות את הכלכלה המקומית המוקפאת, ושימשה להנעת תחנת הכוח ההידרואלקטרית הראשונה של יפן. סביב ננזנג'י ניתן לראות אמת מים יפה, שהיא חלק מהתעלה.



גני מקדש סנזנין (三千院) קיוטו, אוהרה


Sanzenin Temple


מקדש סנזנין (三千院) הוא האטרקציה המרכזית של העיירה הכפרית אוהרה, שנמצאת כשעה צפונית למרכז קיוטו. הגישה מתחנת האוטובוס אוהרה לסנזנין רצופה בחנויות ומסעדות המשרתות את מבקרי המקדש, ויש מספר מקדשים קטנים יותר בסביבה. למקדש סנזנין עצמו יש שטחי מקדש גדולים ומגוון מבנים, גנים ושבילי הליכה.


סנזנין הוא מקדש של כת הטנדאי של הבודהיזם היפני, והוא נוסד על ידי לא פחות מאשר הנזיר הנערץ סאיצ'ו שהציג את הבודהיזם של טנדאי ליפן בשנת 804. סנזנין הוא מקדש מונזקי, אחד ממקדשים בודדים שהכוהנים הראשיים שלו היו חברים בהם. של המשפחה הקיסרית.


לאחר הכניסה למקדש דרך השער הקדמי, המבקרים בסנזנין עוברים דרך שורה של מבני מקדש מחוברים. הבניין הגדול הראשון הוא Kyakuden (אולם אורחים), המציג עבודות של קליגרפיה יפנית וציורים על דלתות הזזה (fusuma). הבניין נפתח אל גן Shuhekien, גן יפני מסורתי שיש בו בריכה קטנה וגבעה.


המחובר לקיאקודן על ידי מסדרון, השינדן (האולם הראשי) מציג פסלים של שלושה אלוהויות בודהיסטיות, הדמות המרכזית של אמידה בודהה מוקפת על ידי המלווים קאנון ופודו מיאו. מהשינדן המבקרים יכולים ליהנות מהנוף המפורסם ביותר של מקדש סנזנין: אולם אוג'ו גוקוראקו-אין הנשקף מבעד לעצי מייפל וארז על פני גן אזוב.


לאחר התפעלות מהנוף הנשקף מהשינדן, המבקרים עוברים בגן האזוב. אווירה שלווה מחלחלת בגן, ויש מספר פסלי אבן משעשעים המציצים מתוך הטחב. יחד עם שאר המקדש, הגן מרשים במיוחד במהלך צבעי הסתיו, המתרחשים בדרך כלל באמצע נובמבר, כשבוע מוקדם יותר מאשר במרכז קיוטו.



Sanzenin Temple גן שוהקיאן במבט מאולם קיאקודן



גני מקדש צ'יונין (知恩院) Chionin Temple• מזרח קיוטו

Head temple of the Jodo sect of Buddhism



Chionin Temple

Head temple of the Jodo sect of Buddhism


צ'יונין (知恩院) הוא המקדש הראשי של כת הג'ודו של הבודהיזם היפני, לה מיליוני חסידים והיא אחת הכתות הבודהיסטיות הפופולריות ביותר ביפן. למקדש יש שטחים מרווחים ומבנים גדולים. המבקרים בוודאי יבחינו במקדש כאשר יתקלו בשער סנמון האדיר שלו.


שער סנמון, שער הכניסה הראשי של צ'יונין, ממוקם לצד הכביש בין פארק מרויאמה למקדש שורנין. גובהו 24 מטרים ורוחבו 50 מטרים, זהו שער העץ הגדול ביותר ביפן ומתוארך לתחילת המאה ה-16. מרפסת השער אינה פתוחה לקהל הרחב. מאחורי השער מובילה מערכת מדרגות רחבה אל שטח המקדש הראשי.


שער סנמון העצום

במרכז צ'יונין נמצא שטח פתוח עם שבילי אבן המחברים בין המבנים הראשיים של המקדש. אולם Miedo המאסיבי מכיל את מושא הפולחן העיקרי של המקדש: פסל של הכומר הונן, שייסד את כת הג'ודו. בסמוך נמצא היכל אמידדו, שבו נמצא פסל של אמידה בודהה, הבודהה החשוב ביותר בכת הג'ודו.


הכומר הונן היה בתחילה חסיד של כת הטנדאי של הבודהיזם היפני במקדש ההר של מקדש אנריאקוג'י. הבודהיזם בתקופתו של הונן הוגבל לנזירים ואריסטוקרטים, ולא היה זמין לפשוטי העם שלא היו להם משאבים או למידה להשתתף בטקסים וטקסים בודהיסטים. בשנת 1175, הונן הוצג בפני טקסטים סיניים שטענו לאפשרות של ישועה פשוט על ידי הכרזת אמונה בבודהה אמידה, וזמן קצר לאחר מכן ייסד את כת הג'ודו.


הנחת היסוד המרכזית של הכת החדשה הייתה שהאל הבודהיסטי אמידה יצר גן עדן שכל אחד יכול להיכנס אליו לאחר המוות. צריך רק לקרוא את שמה של עמידה באמונה. ג'ודו פירושו המילולי "אדמה טהורה" ומתייחס לגן העדן של אמידה. הכת החדשה נתנה לאנשים פשוטים את אותה הזדמנות לישועה כמו כמרים או אריסטוקרטים. כת הג'ודו הפכה לפופולרית מאוד בקרב ההמונים, אך גם נתקלה בהתנגדות מצד הכתות הבודהיסטיות המבוססות כבר.


שבילי אבן המובילים לאולם Miedo במהלך תאורת ערב

מעבר ל-Miedo יש שביל שמוביל במעלה הגבעה למספר מבנים קטנים. אולם Seishido הוא הבניין העתיק ביותר בשטח המקדש, משנת 1530. ישנו גם מאוזוליאום המכיל את האפר של הונן. במקום אחר בשטח נמצא פעמון ענק שהיה הגדול בעולם מהמאה ה-17 עד המאה ה-19, כמו גם עוד כמה מבנים ושני גנים.


גן Hojo ממוקם מאחורי אולם Miedo והוא בנוי לצד מגורי הכומר. זהו גן יפני מסורתי שעוצב על ידי נזיר באמצע המאה ה-16.

גן יוזן ממוקם ממש ליד שער סנמון ועוצב בתקופה המודרנית. הוא כולל גינות סלעים ובריכה ובנוי לאורך שיפוע קל.

גן יוזן A statue in the middle of a pond at the Yuzen Garden


גני ומקדש שיניודו (真如堂, Shinnyodō) הוא מקדש של כת טנדאי, מזרח קיוטו



שיניודו (真如堂, Shinnyodō) הוא מקדש של כת טנדאי, שהוקם בשנת 984 על ידי כומר ממקדש אנריאקוג'י החשוב. מחוץ

למסלולים המוכרים של קיוטו, Shinyodo הוא נקודת צבע סתיו יפה המספקת צבעי סתיו מקסימים בדרך כלל בסביבות סוף נובמבר, אך עדיין נותרת פחות צפופה יחסית.


אולמות המקדש נהרסו במהלך מלחמת אונין (1467-1477), אך למרבה המזל, דמותו העיקרית של אמידה בודהה ניצלה. לאחר כמה העברות, תמונה זו נחקקה שוב במיקום הנוכחי בשנת 1693 כאשר המקדש נבנה מחדש. כיום, השטח של שיניודו מקיף שטח די גדול עם מספר מבנים, כולל פגודה בת שלוש קומות. מרבית שטחי המקדש ניתנים לכניסה בחינם, אך נדרש תשלום על מנת להיכנס לחדר הפנימי של האולם המרכזי ולראות את גני המקדש.


בחלק האחורי של האולם המרכזי

המבקרים בחדר הפנימי המעוטר במעוטר של האולם הראשי יבחינו מיד בחופת עלי זהב גדולה, כמו גם קישוטים מפוארים ואביזרים פולחניים. החדר מכיל גם פסלים של מונג'ו בודהיסטווה וסאיצ'ו, מייסד הבודהיזם הטנדאי ביפן. שני ציורים ענקיים ויפים מוצגים לסירוגין כל שישה חודשים: אחד מתאר את לכתו של הבודהה ההיסטורי ואילו אחר הוא מנדלה הממחישה את הארץ הטהורה של בודהיזם הארץ הטהורה.


כמו כן, ממוקמים באזור התשלום ומחוברים לאולם המרכזי במסדרון, עוד כמה חדרים עם ציורים אלגנטיים על דלתות ההזזה שלהם (פוסומה). מחדרים אלו ניתן לצפות בגני המקדש, כולל גן יבש עכשווי המשחזר סמל משפחה יפני עם דוגמאות אבן מסודרות גיאומטרית, וגן יבש נוסף המנסה לייצג את הציור שהוזכר לעיל של חלוף הבודהה בסלעים. חצץ ועצים.



Contemporary dry garden



​מקדש Eikando Temple מזרח קיוטו

One of Kyoto’s most famous autumn color spots



איקנדו (永観堂, Eikandō), המכונה רשמית מקדש זנרינג'י, שייך לכת הג'ודו של הבודהיזם היפני. ממוקם ממש צפונית למתחם המקדשים הגדול של ננזנג'י, איקנדו מפורסם מאוד בזכות צבעי הסתיו שלו ותאורת הערב המתרחשת בסתיו. למקדש יש היסטוריה ארוכה, ויש מגוון של מבנים וגן בריכה שהמבקרים יכולים לחקור.

אציל חצר מתקופת הייאן (710-1185) תרם את הווילה שלו לכומר, שהסב אותה למקדש בשם זנרינג'י ("מקדש בחורש רגוע"). עם הקמתה, זנרינג'י היה חלק מכת השינגון והכוהן הראשי הראשון שלה היה תלמידו של קובו דאישי הגדול, מייסד הכת.


במאה ה-11 היה לזנרינג'י כומר ראשי פופולרי בשם איקן, שעל שמו נקרא המקדש איקנדו (בתרגום חופשי: "אולם איקאן"). לאיקן מיוחסת רכישת מושא הפולחן העיקרי של המקדש, פסל יוצא דופן של בודהה אמידה כשראשו מופנה הצידה. לפי האגדה, איקן עבר במקדש יום אחד, כשהפסל, שבמקור היה פונה קדימה, סובב את ראשו לעבר הכומר ודיבר איתו.


במאה ה-13, כומר ראשי מאוחר יותר המיר את המקדש לכת הג'ודו (כת ארץ טהורה), שכן התרשם מאוד ממייסד הכת חונן, שהמאוזוליאום שלו ממוקם במקדש צ'יונין הסמוך.


בריכת הוג'ו במהלך תאורת הסתיו

הבניינים הראשיים של איקנדו בנויים לצד בסיס צלע הגבעה ומחוברים ביניהם במסדרונות עץ. הבניין הראשון אליו נכנסים המבקרים הוא השאקאדו (היכל הבודהה ההיסטורי) עם גן סלעים קטן ודלתות הזזה מצוירות להפליא (פוסומה). בהליכה במסדרונות, עוברים המבקרים גם ליד המיידו אשר עוגן את מייסד כת הג'ודו, הונן, ואמידדו (אולם אמידה) שבו נמצא מושא הפולחן העיקרי של המקדש, פסל אמידה הפונה לצדדים.


הבניין המוכר ביותר של איקנדו, לעומת זאת, הוא פגודת טאהוטו שלו, השוכנת בין העצים על צלע הגבעה מעל הבניינים האחרים של המקדש. פגודה בסגנון טאהוטו הן שני מבני קומות, שהקומות הראשונים שלהם מרובעים והקומות השניות עגולים. המבקרים יכולים ללכת עד הפגודה, ממנה ניתן לראות את שאר שטחי המקדש והעיר קיוטו. הנוף מהפגודה אטרקטיבי במיוחד בסתיו, כאשר עצי האדר של שטחי המקדש מחליפים צבעים.


נקודה אטרקטיבית נוספת במהלך הסתיו היא בריכת Hojo, שסביבה טופחה גן אטרקטיבי. נחלים קטנים עוברים בשטח המקדש ומתחברים לבריכה הראשית הזו, שבמרכזה מקדש קטן על אי. צבעי הסתיו הם בדרך כלל הטובים ביותר במחצית השנייה של נובמבר, כאשר המקדש נפתח בערב להארות מיוחדות.


איקנדו (永観堂, Eikandō), The Hojo Pond during the autumn illumination


הבלוג נכתב על יד בת רגב מומחית לטיולי איכות ביפן .

כל הזכויות שמורות


יפן פריחת הדובדבן I טיול מאורגן ן טיול מאורגן ליפן I טיול מאורגן ליפן בחודשי אוקטובר נובמבר ן טיול מאורגן ליפן בעונת הסתיו ן טיול מאורגן ליפן 15 ימים I טיול מאורגן ליפן בעונת הסתיו 16 ימים I טיול מאורגן ליפן בפריחת הדובדבן 2023 .


留言


פוסטים אחרונים