עידן הסמוראים ומלחמת האזרחים ביפן מערכה שניה טיוטומי הידיושאי




סמל ההכר של שבט טויוטומי, ביפנית , מון , קאמון מונדוקרו , מונשו , Mon (紋), monshō (紋章), mondokoro (紋 所) (家 הם סמלים יפניים המשמשים לקישוט וזיהוי אדם, משפחה או (לאחרונה) גם מוסד או ישות עסקית. בעוד מון הוא מונח מקיף שעשוי להתייחס לכל ישות כזאת , קמון ומונדוקורו מתייחסים במיוחד לסמלים המשמשים לזיהוי משפחה

כיום סמל משפחת טויוטומי משמש כסמלה של ממשלת יפן; במקור סמל של המשפחה הקיסרית - פאולוניה מסוגננת.

עבור התייר המודרני,בביקור במצודות, הארמונות הקיסריים ההיסטוריים והמקדשים הוא יכול לזהות דרך הסמלים על קירות המבנים וגגותיהם או בציורי הקיר, בוואזות, כלי שתיה וכויצ"ב , את השיוך המשפחתי , שבטי של אדוני הבית ההיסטוריים .



ההשראה לסמל המשפחה הקיסרית היפנית בעבר היתה שאובה מן הטבע ממראהו של הפרח פאולינה מסוגננת להלן , באופן מענין משפחת טויוטומי אימצה את הקאמון הזה כסמל שלה מתוך מטרה להעצים את מעמדה ולקשור אותו לשורשים הקיסרים כדי להצדיק ולהשיג את הלגיטימציה (שלא הייתה לה) לשליטה על יפן .

--------------------------------------------

פרק זה הינו המשכו של פרק ראשון המופיע באתרנו. הפרק הראשון עסק במלחמת האזרחים ביפן החל מאמצע מאה 16 (1551 ואילך) והוא דן בתקופה שבה הדייאמיו החזק שהוביל את המאבקים בניסיון להשתלט על כל יפן היה אודה נובונאגה, משבט אודה . הפרק הזה עוסק בדיאמיו הגדול שירש את שטחי נובונאגה והיה הדמות ההיסטורית השניה שעמדה במרכז העניינים ביפן בעידן מלחמת האזרחים , כאשר ברקע שלו ישנם דיאמיו נוספים אחרים שיהפכו לדמויות מרכזיות בהיסטוריה של מלחמת האזרחים (טאקגאווה איאיאסו ) המערכה השניה עוסקת בתקופה שבה טויוטומי הידיושאי - משבט טויוטומי עמד במרכז הבמה .

--------------------------------------------



טיוטומי הידיושאי - נגד אקצ' מיטסוהידה המרוץ למלא את הואקום השלטוני אחרי רצח אודה נובונאגה


טיוטומי הידיושי בודהיזם



הסבר : אחרי רצח נובונאגה נוצר ואקום שלטוני, האיש שהרג את נובונאגה היה מיטסוהידה אקצ'י , הוא נלחם בשורות נובונאגה כ"רונין " ורצח אותו היות ובליבו בערה האש לנקום את מותם של כל הבודהיסטים שרצח נובונאגה ששיאו בטבח של אלפי בודהיסטים, נשים ילדים זקנים נזירים במקדש אנאריאקג'י . [ראו פרק ראשון] אחד מסמלי הבודהיזם ביפן מזכיר את צלב הקרס הנאצי צלב הקרס מוכר ביפן במילה "מאנג'י", " למעשה המאנג'י מעט שונה מהסימן שסימל את המשטר האכזרי באירופה. רגלי המאנג'י פונות לצד המנוגד לכיוון השעון, בעוד שהסמל הנאצי הפוך ורגליו פונות לכיוון השעון.


הדיושי במסע לנקום את מות אדונו.



אחרי רצח אודה נובונאגה הדיושאי שהיה באותו זמן ממערב לקיוטו ונאבק בפקודת אדונו שעדיין היה חי כשהוא יצא לקרב, ממהר חזרה לעבר קיוטו משהשמועה על מות אדונו מגיעה לאוזניו . הדיושו חוזר לקיוטו כדי להלחם בבוגד מיטסוהידה בקרב שיקבע מי ישלוט ביפן . מיטסוהידה המום מעד כמה מהר הידיושי נע עם כוחותיו הוא חשב שיהיה לו יותר זמן לבסס את שלטונו לפני שיצטרך להתמודד מול איזשהו איום .


הוא מבין שהכוח שלו נחות אז הוא בוחר עמדה במקום שנקרא יאמאקאזי . הסיבה שהקרב התרחש ביאמאזאקי היא שטירתו של אקצ'י מטסוהידה שכנה על שביל גישה צר מאוד שמכוסה בהרים מצד אחד ונהר מצד שני זה היה מקום מצויין ויוצא מן הכלל לביצור עמדה וקו הגנה. במלחמה, אם לא תשלוט בשטח וגם תבחר אותו, על מנת למנוע מכוחות האוייב לאגף אותך כשאתה בנחיתות מספרית , אתה תהא במצב שאינך יכול לנצח- על פי המיקום שבחר מיטסוהידה להתבצר אנו מביניםן שהוא מבין זאת.

אין דוגמא טובה יותר לכך מקרב תרמופילאי הקרב בו 300 ספרטנים הודפים את הפרסים .

זוהי התיאוריה הצבאית של מיטסוהידה ברגע נתון זה, הוא הניח שהוא יכול להשתמש ביתרון ההגנתי הזה לטובתו. עם זאת הוא עשה טעות טרגית . הוא לא הציב את חייליו בראש ההר שנקרא הר טנוזון . כוחותיו של הידיושי מגיעים לשם ראשונים ותופסים את העמדה הגבוה . הידיושי שולח את האגף הימני שלו לעבר אקצ' מיטסוהידה , כשהם היו עסוקים בלחימה הוא שלח את האגף השמאלי והמתנגש בכוחותיו של אקצ'י משני הצדדים. על קרב יאמקזי :https://en.wikipedia.org/wiki/Battle_of_Yamazaki

טיוטומי הדיושאי III מיטסוהידה אקצ'י המכונה בלעג : "השוגון של 13 הימים"


פני הנוף - אזור קרב יאמאקיזי - גיאוגרפית נקודת העימות דרומית לקיוטו






כשהקרבות החלו בין הצדדים תחילה היה נראה שהתוכנית של מיטסוהידה עובדת .קרב יאמאקאזי היה קרב אכזרי במיוחד , גברים צורחים, דם נשפך, אל קולות הידי של רובי הארקובזים, שהפך עתה לנורמה בלוחמת הסמוראים. ענני עשן הירי יתחילו לערפל את הקרב ובתוך הירי הצפוף ניתן לראות את הבזק האור מהרובים . צרחות הסוסים התערבבו בצרחות החיילים שגופותיהם מחוררות בירי רובים, על רקע צחצוח החרבות האלים בקרב פנים אל פנים נועז . ההתקפה קשה ומיטסוהידה נאלץ לברוח והוא גם מצליח . מיטסוהידה דהר משם עם קומץ חייליו הנאמנים והסתתר בכפר הסמוך. כמה איכרים מבני המקום הבחינו בו והוא הוקף מכל עבר ונדקר למוות -הם זיהו אותו כרוצח של אודה נובונאגה המנהיג ,מבחינתם . אקצ'י מת על ידי כפריים זה עתה 13 ימים בלבד לאחר שהתנקש באדונו אודה נובונאגה על אף שכפריים הם שרצחו אותו את התהילה על חיסולו של הבוגד יקח הידיושאי .

בדורות הבאים מיטסוהידה בודהיסט שנאבק כנגד הרודדנות האיומה והרצחנית של אודה נובונאגה יזכר ונודע בלעג כ: "השוגון של 13 ימים" ! ההיסטוריה לא תמיד עושה צדק עם פועלם של בני אדם .


בכך שנקם את מות אדונו ובכך שהביא להריגתו של הבוגד אקצ'י, הידיושאי נכנס לחלל הפוליטי שנוצר . הוא הגיב במהירות הגדולה ביותר מבין כל הדיאמיו , הוא הביס את מיטסוהידה באופן מוחץ בקרב שבועיים בלבד אחרי מות נובונאגה. הוא נעץ את ראשו של אקצ'י מיטסוהידה על כלונסאה, מעשה שהיה בו מסר גדול ליתר בדיאמיו של יפן : ראו והשמרו ! כמו כן ,הצבת ראשו של אקצ'י ברחוב על כלונסאה היה מעשה שנועד להעביר מסר נוסף שהידיושאי מתכנן להפוך לדיאמיו החזק ביותר ביפן. זה שימש אות אזהרה לאחרים , אם תתמרדו זה יהיה סופכם. בנוסף לכך בעצם האקט שהוא נועץ את ראש הבוגד על כלונסאה בחצרו הוא הצהיר בכך כי הוא זה שהרג את המורד! [ גם אם בפועל הוא נרצח על ידי איגרים] אך את מה שצריך להשיג ולהציג כדי לזכות בכוח הידיושי לקח לעצמו.


אז מי היה הדיושאי ומה היה הרקע שלו?


הידיושאי נולד ללא שם משפחה, הוא היה פשוט-עם. בחברה היפנית זה היה דבר משמעותי ביותר . הידיושי פשוט העם עלה לגדולה לא בשל יחוס כפי שהיה מקובל בתרבות היפנית, אלא בזכות כישורים , אינטלגנציה וערמומיות יוצאת דופן. ניתן לומר כי התיאור הטוב ביותר לעליתו של הידיושי במדרגות השילטון היפני דאז , הוא " עליה מטאורית"


רבים מפשוטי העם היפני הצליחו להכנס לעולם הלוחמה בתקופה זו והם שימשו כחיל רגלים , אך להצליח להגיע לדרגת קצונה ביפן של אז, כשאתה בא ממעמד של פשוטי עם זה נדיר מאוד. כעת הידיושי נמצא בעמדה בלתי נתפסת בשביל אדם מהמעמד החברתי ממנו הוא בא , הוא הפך להיות בעל כוח עצום. עם זאת, למרות ועל אף שהידיושי הפך לדיאמיו החזק ביותר ביפן וזכה ללגיטימציה בזכות נקמת רצח אדונו הוא עדיין היה מצוי אותה שעה בסכנה גדולה.


ביפן של אז ישנם דיאמיו גדולים באזורים אחרים של יפן במערב ובמזרח . כמו כן יש דיאמיו אחרים שהיו ואסלים של אודה נובונאגה שירצו את השלטון לעצמם. הוא חש בסכנה ומודע לה עם זאת הוא נמצא בעמדה הכי טובה ובפער גדול עליהם. וכמו תמיד נחזור לאישה "פעם היא עזר ופעם היא נגדו" , הפעם היא הייתה לו לעזר .


לאישתו של הידיושי קראו ליידי ננה LADY NENE ליידי ננה היוותה גורם מכריע במאמץ של הידיושי לרשת את נובונאגה. היא הייתה האדם החשוב ביותר בחייו של הידיושי אישה אינטלגנטית מאוד , בעלת אישיות ובעלת עמדה , היא סיפקה לו תמיכה רבה והייתה מעין הסלע היצוק שלו. לידי ננה הייתה האחראית המוחלטת על העיניינים בטירת אוסקה , היא הייתה אחראית על שמירת הסדר , אפשר לומר שכשהידיושי היה בשדה הקרב, הייתה היא הדיאמיו בהעדרו.


כשהידיושי יצא למערכה צבאית הם החליפו מכתבים . ננה יעצה לו מה לעשות עם בני הערובה שלו, אלו בריתות לכרות וגם אילו תנאים הידיושי צריך להציב להם ולאנשים אחרים.


ננה והידיושי החלו לראות ביפן את ארצם כממלכה אלוהית שהם שליטיה. מבחינת הדיושי היה כאן רגע גורלי בוא יש לו הזדמנות להשתלט על שטחיו של אודה נובונאגה , אבל תחילה היה עליו לנטרל את שאר מתנגדיו מתוך משפחת אודה עצמה!


יורשי הכתר ממשפחת אודה:


אחרי ההפיכה של אקצ'י מיטסוהידה, 2 מבניו של אודה נובונאגה נותרו בחיים. המבוגר היה נובוקאטה הצעיר היה נובוקאטצ'ו טענתו של אודה נובוקאטצ'ו הייתה שהוא היורש האמיתי של אביו נובונאגה ומה שעשה כאן הידיושי היתה למעשה הפיכה בלתי חוקית. התשובה המיידית של אודה נובוקאטה הייתה לחפש בין ברית חזק מבין הגנרלים לשעבר של אביו שעדיין נותרו נאמנים למשפחת אודה שיעזור לו למנוע מהכוכב העולה הידיושי לגזול ממנו את מעמדו .


אודה נובוקאטה בנו הבכור של אודה נובונאגה מצא גנרלים לשעבר ששירתו את אביו , אחד מהם היה גנרל חשוב מאוד בצבא אודה, גנרל בשם שיבאטה קטצ'וייה SHIBATA KATSUIE . קטטצ'וייה נלחם לצד נובונאגה מאז תקופת קרב אוקהזאמה ובנוסף הוסיף לרפרטואר הקרבות שלו את קרבות אנגאווה, נאגשינו , ואת המערכה הארוכה נגד האיקו- איקי [ ראו פרק א בבלוג שלנו ] ועדיין היה נאמן לזכרו של נובונאגה . לכן טבעי היה שנובוקאטה בנו הבכור של נובונאגה יחבור אליו , הוא היה חייב שלצידו יעמוד גנרל אמתני בעוצמתו של שיבאטה קטצ'וייה . שיבאטה קטצ'וייה מצידי חושב :"זהו המומונטום שלי", זו הזדמנות שלי לחסל את הדיושאי ולמצב עצמי כראשון בן שווים בקרב משפחת אודה.


קטצ'וייה שיבאטה [בברית אודה נובוקאטה ] נגד הידיושאי המאבק של יורש שבט אודה נגד הגנרל של אביו

קרב שיזוקאטה


אודה טועני הכתר טיוטומי הידיושי


הפיצול הזה ייצר עימות בין הדיושאי לשיבאטה גנרל לשעבר של אודה נובונאגה . החיסרון הגדול של שיבאטה קטצ'וייה הוא שהוא אינו יכול לנקוט בפעולה צבאית מיידית נגד הדיושי הסיבה הייתה מזג האוויר. באותו הזמן זו הייתה עונת החורף וההרים שבין המחוז שלו לבין קיוטו היו מכוסים שלג , הוא חייב היה להמתין עד בוא האביב , וזה נתן להידיושי יתרון עצום!


גלריה מימין לשמאל 3 השחקנים הראשיים :


אודה נובטאקה (בנו הבכור של אודה נובונאגה), שיבאטה קטצ'וייה גנרל נאמן לאודה שאליו פנה נובוקאטה כדי לעצור את מה שבוא כינה הפיכה של הידיושאי, טיוטומי הדיושאי גנרל בצבא נובונאגה ממעמד נמוך שהיה בעל העוצמה ושאף לשלטון נגד בניו של משפחת אודה אחר רצח אדונו .



יפן 1582 אסטרטגיה של חיזוק מעברי ההרים הטלת מצור על אזור טירת גיפו : במהלך חודשי החורף , הידיושאי מחזק את שלושת המבצרים שלו ששמרו על מעבר ההרים בניסיון לעכב את התקדמותו של קטצ'וייה . לאחר מכן הוא הטיל מצור באזור טירת גיפו . שמוחזקת על ידי בני בריתו של קטצ'וייה . קטצ'וייה מצידו יוצא להשתלט על מעברי ההרים . אם הוא יצליח חלומו של הידיושאי לשלוט ביפן ייסתיים במהירות שבה החל. טירת קיצ'נאג'ו Kitanojō הייתה המטה של שיבאטה קטצ'וייה.


כשהאביב הגיע, והשלגים הפשירו שיבאטה קטצ'וייה שלח כוח לא קטן לאבטח את 3 המצודות שהידיושי הקים על פסגות ההרים זאת הייתה הדרך היחידה להבטיח את מעבר צבאו בשלום . בתחילה התוכנית הצליחה לו אנשי קטצ'וייה הכניעו לחלוטין את 2 המבצרים הראשונים . המגנים ששרדו מכוחותיו של הידיושי נמלטו לחסות במבצר השלישי - שנקרא מבצר שיזוגאטקה - ושגם היה הגדול מבין ה3 . שיבאטה קטצ'וייה איחד את כוחותיו במרץ כשהוא מנצל את תנופת ההישגים שלו על מנת לתפוס את המבצר השלישי מבצר שיזוגאטקה Shizugatake , אילו זה היה עולה בידו כנראה שמהלך ההיסטוריה היפנית בתקופה זו היה מתפתח אחרת לגמרי. נפילה של מבצר שיזוגאטקה הייתה מסיימת את הקריירה של הידיושאי . שלטונו יפול לעד , לכן מבחינת הידיושאי מה שמונח כאן על המוזנאיים לא יכול היה להיות כבד יותר! כעת החלו לנוע גלגליו של מאבק השליטה המכריע ביותר בהיסטוריה היפנית כולה!


מפה זו תשקף בפניכם את אזורי ההתבצרות, מעברי ההרים באזור שבין קיוטו מעוזו של הידיושאי לבין אזור גיפו מעוזו של קטצ'וייה : הפעם הקרב הוא צפונית לבירה קיוטו הקוים המקווקווים על המפה מסמנים את מעברי ההרים באזור .





על מנת להשתלט על המבצר ה3 האחרון שעדיין מחזיק מעמד בכוחותיו של הידיושי, קטצ'וייה שולח את האחיין שלו סאקומה מורימאסה . מורימאסה ידע עד כמה חשוב לכבוש את מצודת שיזוקה טאקה, אך המצודה החזיקה מעמד .


מעצבי אסטרטגיות במלחמה כמו גם היסטוריונים צבאיים יודעים לומר מהו הדבר הטמון - באסטרטגית מלחמה המבוססת על מצור. הענין באסטרטגיית מצור הינו שאם אתה מטיל מצור אתה עשוי להיות חשוף לכוח סיוע שעשוי להגיע בהפתעה ולפגוע בכך . תשומת הלב שלך מוקדשת לטירה עליה אתה צר וזאת די בצדק, עם זאת זה מה שאומר כי גבך חשוף .

שיבאטה קטצ'וייה היה מודאג מכך הוא הכיר היטב את נקודת התורפה הזו ולכן כאשר שליח ששיגר מורימאסה אחיינו מביא עמו מכתב ובו מסר כי טירת שיזוגאטקה מחזיקה מעמד הוא ממהר להודיע לאחיינו בתשובה דחופה, נטוש את הניסיון לכבוש את שיזוגאטקה ופנה את כוחותיך להשתלט על אחד מבין 2 המבצרים הראשונים ששבית . אך יש רגעים שמפקדים בשטח מזלזלים ברמטכ"ל ששלח אותם מורימאסה מחזיר את הרץ עם מכתב נוסף ובו הוא כותב: שיזוקאטקה תהיה שלי עד רדת החשכה" . והינה עוד אחד מאותם רגעי קרב שגאוות יתר וטעות אחת תביא לחיסולך, קטצוייה - נחרד וזועם לקריאת המסר מאחיו באותו הרגע הוא ידע שהוא איבד את הקרב הוא ידע שמורימסה חשוף עתה לכוח שהידיושי יגייס וינעץ את החרב בגבו החשוף , והוא לא טעה. !


למרות שהידיושי הגיע ממעמד נמוך ביותר של לוחם סמוראי הדיושי הוכיח את עצמו כגנרל בעל חוש אסטרטגי מדהים טקטיקן בחסד עליון . הוא מפקד מוכשר להפליא ולכן כשהוא מקבל את הודעת השליח רץ שאומר לו כי שני מבצרים כבר נפלו אך שהמבצר הגדול השלישי מבצר שיזוגאטקה - מותקף קשות ועשוי ליפול בידי האוייב הוא שואג שאגת קרב לעבר חייליו הסמוראים ואומר להם עכשיו! נוע , הידיושאי היה ידוע בכשרונו הגדול להניע צבא גדול במהירות שיא , הוא קנה את שמו בזכות יכולת זו . הוא מבין לחלוטין שאם הוא מצליח להביא כוח סיוע למבצר השלשי בטרם יפול אולי יש לו חלון הזדמנות למתקפת נגד שתרסק את הצבא שמטיל מצור ולהשיג בכך יתרון מכריע. והוא צדק!


כשסאקומה מוריסמה הביט מטה לעמק הוא נחרד ממה שראו עיניו . הוא גילה לראשונה כי הסכין שעשוי להינעץ בגבו כבר כאן .! סמוראים של הידיושי צועדים במעברי ההרים בכמויות אדירות, הוא היה בשוק ! נואשות הוא ניסה לארגן את הצבא שלו ולהציב קו הגנה איתן נגד התקדמות הידיושי במעלה ההר אך זה היה מאוחר מידי . אנשי מוריסאמה היו בלתי מאורגנים בעליל ואפקט ההפתעה שהכין לו הדיושי הכניס אותם להלם ובלבול עוד יותר גדול - קרב שיזוגאטקה היה אכזרי ! לחימה פנים מול פנים כחרבות ננעצות בלב חיילים ממרחק סנטימטר , זו הייתה סצנת קטל מוחלטת. הדיושי מביס אותו באחת וקורא בתוך שדה הקרב: "ניצחתי"!

אנשי סאקומה נמלטו במורד ההר במטרה לחסות במצודת שיבאטה . הצבא של הדיושי לא הניח להם הם רדפו אותם והם ברחו כעברים . אחרי 3 ימי מצור שיבאטה קטצוייה ידע שהוא הפסיד במערכה והוא נאלץ לבחור במוות- וביצע ספוקו!



הניצחון של הידיושי בקרב שיזוגאטקה היה קרב מכריע . הדיושי עתה היה השליט דה פקטו של יפן. ויורש השטח של אודה נובונאגה.

הידיושי ראוי לומר היה באמת הדמות הזו בהיסטוריה של יפן שעליה ניתן לומר שהיה לה חזון , שהיה לה חוש לאפשרויות חדשות מעבר למה שכולם כבר חוו. עלינו לזכור שבאותו הזמן מלחמת האזקרחים ביפן כבר נמשכה מעל 100 שנה, אין למעשה נפש חיה אחת ביפן שלא ידעה מלחמה. הדיושי מנסה לייצר מעין מערכת של פוליטיקה יציבה שבאמצעותה מלחמת האזרחים תוכל להגיע לקצה!


על אף שהידיושי הפך לדיאמיו החזק ביותר ביפן , הוא עדיין נתון לסכנה גדולה, יש דיאמיו גדולים שחושקים עדיין בשלטון לעצמם ויש את טקאגאווה איאיאסו שאיתו הוא ידע הוא צריך לכרות ברית איתנה.

טקגאווה אייסו והידיושאי נלחמו שניהם תחת צבאותיו של אודה נובונאגה ברבים מהקרבות. אך המעמד שלהם היה שונה. איאיאסו לא היה פקוד של נובונאגה כמו הידיושי הוא היה בן ברית של נובונאגה. לכן מבחינת איאיאסו זה שאחד הפקודים של נובונאגה מתנהג פתאום כאילו הוא אחראי על כל יפן שעה שהוא בן בריתו של נובונאגה , זה בהחלט משפיל , הוא בודאי סבר שהוא ראוי הרבה יותר מהידיושי לטעון לכתר.


לאיאיאסו היו שאיפות משלו לתפוס את מקומו של הידיושאי ולהפוך לאיש החזק ביותר ביפן . אך זהו המקום לרגע לרכז את המבט על האיש הזה איאיאסו. איאיאסו היה אסטרג סבלני מאוד, במהלכים שהוא עשה הוא תמיד חשב שצריך לתקוף ולהפעיל את כוחותיו רק כאשר יש לו עליונות מבחינת כוח . בשל אישיותו ודרך חשיבתו איאיאסו ידע אז שהוא מוכרח בשלב זה לבוא בברית עם הדיאמיו הנכונים כדי להביס את הידיושי.


איאיאסו מאמין שהמהלך הטוב ביותר שהוא יכול לעשות הוא לתמוך בבנו השני של אודה נובונאגה, אודה נובוקטצ'ו ODA NOBUKATSU . טענתו של אודה נובוקטצ'ו היתה שהווא היורש האמיתי של נובונאגה ושהידיושי ביצע הפיכה לא חוקית .

טאקגאווה איאיאסו ראה בברית עם אודה נובוקאטצ'ו הזדמנות לאפשר להפיל את הידיושי עוד בטרם זה האחרון יעשה חזק יותר. וחזק מידי. במוחו של איאיאסו ללא ספק עובר מהלך שכשהזמן יגיע הוא פשוט יפתר מנובוקאטצ'ו וייקח את השלטון לעצמו

ראוי שנעיר שהיה כאן הימור מאוד מסוכן ומאוד רציני שעשה איאיאסו הזהיר, איאיסו היה בעל מוניטין של איש זהיר ואיש ששוקל את צעדיון ביתר זהירות ובסבלנות, אך לעיתים גם אנשים זהירים וסבלניים כמו שהיה איאיאסו צריכים לקחת סיכונים. המהלך שנוקט כאן איאיאסו הוא ללא ספק אחד הסיכונים הגדולים בקריירה שלו .


בתמיכת חייליו של נובוקאטצ'ו איאיאסו מוביל את צבאו נגד הכוח הגדול בהרבה של הידיושאי . הוא נע מקיוטו לעבר מצודת -------

והיו מספר קרבות ביניהם אך הלחימה נגמרת במבוי סתום , והתוכנית של איאיאסו להפיל את הידיושי לא עבדה.


איאיסו הערמומי והחכם מהמר פעם נוספת: עתה בתקווה להציל את מה שנותר מצבאו ואולי אף לחיות כדי להלחם עוד יום אחד אייאסו מהמר פעם נוספת ומחליט להיפגש עם הידיושי ולראות האם יוכלו שניהם להגיע להסכם שלום. המפגש הוא טעון ובעל פוטנציאל קטלני, הידיושי היה פשוט יכול לשלוף את החרב ולרצוח את איאיאסו בן רגע - כי ללא ספק אנו נוכל לומר לקורא, איש משני אלו לא בטח באחר , הם היו שני דיאמו גדולים שלחמו יחד בשדה הקרב של נובונאגה, הובילו יחדות צבא תחת אותו יעד אך שניהם היו רעבים לשלטון הדיושי לא שולף את החרב כדי לקצר את איאיאסו בראש! מדוע?